ת"ק 15193-08-16 דדיולה נ' פנים שב"ס מדינת ישראל

תביעה קטנה ע"ס 12,290 ש"ח.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך מעצרו של התובע חויב על פי הנהלים ל מסור לסוהרים שרשרת זהב אותה ענד ,( להלן: "השרשרת") וכי שרשרת זו אבדה בהיותה במשמורת שב"ס.

הנתבעת אינה מכחישה את חובתה לפצות את התובע . המחלוקת היא על גובה הנזק בלבד.

התובע טוען כי השווי של השרשרת הוא 4,290 ש"ח . לתמיכה בטענתו זו הציג תעודת אחריות בה ננקב הסכום בדולרים 1,180 דולר ובשקלים 4,290 ש"ח. התעודה היא משנת 2001.

הנתבעת חלקה על אמניות תעודת האחריות וביקשה לאמוד את שווי השרשרת על פי מחירו של גרם זהב ומשקל 10 גרם. התובעת טען מאידך כי משקל השרשרת 300 גרם. עוד טען התובע כי לשרשרת ערך רגשי גדול מבחינתו מאחר שמדובר במתנה יקרה אותה קיבל מאמו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני רואה לקבל את טענת הנתבעת כי תעודת האחריות אינה מהימנה וזאת משלושה טעמים: ראשית מאחר שהתובע לא נתן תשובה מניחה את הדעת כיצד זה נשמרה תעודת האחריות 15 שנה. שנית מאחר שהתעודה נראית חדשה ממש ולא בת 15 שנה. שלישית ,והיא העיקר, מאחר שמי שמילא את התעודה רשם את מחיר השרשרת בדולרים ובשקלים כאשר הסכומים מתאימים לשער היציג של הזמן הזה ולא של שנת 2001.

בהעדר הוכחה מהימנה לגבי שווי השרשרת, ובמיוחד לאור העובדה שתובע ההין להגיש מסמך מפוקפק, ניתן היה לדחות את התביעה שכן נטל הראיה לגב גובה הנזק מוטל על התובע.

לאחר לבטים ולמרות הקושי הכרוך בדבר, החלטתי להעריך אך השווי השרשרת על דרך האומדן. סבור אני כי שני הצדדים הפריזו לגבי הערכת המשקל של השרשרת כל אחד לכיוון שלו . במיוחד הגזים התובע שטען כי המשקל הוא 300 גרם.

אני מעריך את שווי השרשת על דרך האומדן בסך של 3,000 ש"ח.

אשר לנזק הלא ממוני, לא השתכנעתי כי מדובר בשרשרת שהתובע קיבל במתנה מאמו ושהיא בעלת ערך רגשי מיוחד . התובע לא הביא ראיה כלשהי לחיזוק טענה זו ואינני יכול לסמוך על עדותו בהינתן הקביעה לגבי מהימנות תעודת האחריות והתרשמותי הבלתי אמצעית.