אסרף נ' גואטה ואח'

1.תביעה קטנה לתשלום הפרש נזקים, לרבות אבדן פוליסה והפסד ימי עבודה, בגין אירוע תאונתי מיום 22.8.17 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

2.אין מחלוקת כי המדובר בתאונה בצומת מתומרר, בו עמדו בפני שני הנהגים המעורבים תמרור המורה כי עליהם להאט ולתת זכות קדימה לרכב האחר והמחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה מי מהם לא נתן את זכות הקדימה, נהג בחוסר זהירות בכניסתו לצומת וגרם לתאונה.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ומתוך מצרף הראיות והנסיבות דין התביעה להידחות משלא הוכיח התובע כי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא זו אשר לא הקפידה על מתן הזכות לרכב התובע, ומאחר שעולה כי דווקא גרסת הנתבעת היא המסתברת יותר.

4.בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

5.הנטל על התובע להוכיח כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבעת, וזאת מקום שאין חולק כי גם על נהג רכבו חלה חובת הזהירות ואף מתן זכות הקדימה טרם הכניסה לצומת.

לפי מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת, צד שמאל אחורי, כמו גם העובדה כי רכבה הועף מעצמת המכה אל המדרכה מימין, נראית גרסת הנתבעת כסבירה יותר שכן הספיקה לעבור חלק ניכר מהצומת עד לפגיעה.

6.בעדותו הספונטנית בבית המשפט לא ציין נהג התובע כי נקט באמצעי זהירות קודם לכניסתו לצומת, אך טען כי הצומת היה פנוי. ככל שכך היה הדבר, והצומת היה אכן פנוי, כשרכב הנתבעת אף אינו באופק, לא ברור כיצד הצליחה הנתבעת להגיח פתאום ואף לצלוח את רוב הצומת כך שרכב התובע פוגע עם חזיתו בחלקו הצדי אחורי של רכבה.

7.ככל שנהג התובע האט טרם הכניסה לצומת על מנת לתת זכות קדימה, לא ברור כיצד לא הבחין ברכב הנתבעת, אף אם לשם ההנחה נאמר כי הגיע במהירות לצומת.

8.המסקנה המתקבלת הינה אפוא כי הנתבעת היא שנכנסה ראשונה אל הצומת אשר היה פנוי, ובטרם סיימה את חצייתו, רכב התובע נכנס אל הצומת בפניה שמאלה ללא שימת לב לרכבים החוצים את דרכו וכך ארעה התאונה.

9.תימוכין נוספים לאמור יש למצוא דווקא בעדות נהג התובע המאשרת למעשה את עדויות ההגנה. כך, העיד בעלה של הנתבעת, מר גואטה, כי נהג התובע "אמר תגיד שאתם אשמים ואני אעזור, אתן לכם משהו, בוא נסתדר", וכי בתגובה "אמרתי לו אני לא שקרן. אני לא יכול לעשות דבר כזה."

נהג התובע אישר בעדותו כי אמנם אמר לו מר גואטה כי הם אנשים דתיים ואינו מוכן לשקר, ובכך אימת את טענתו של מר גואטה כי סירב לשקר. לנתבעת ביטוח בתוקף ולכאורה לא היתה לתובע או למי מטעמו כל עילה לפנות אליה ישירות בהצעת הסדר כזו או אחרת, מלבד דרישת מלוא נזקיו כפי שנעשה במסגרת תביעה זו, ולכן לא ברורה הטענה כי הדבר נעשה אך על מנת למזער את ההוצאות – לא ברור אילו הוצאות. לא נראית אפוא סיבה כי מר גואטה יאמר לנהג התובע כי הוא מסרב לשקר אלא אם אכן הועלתה בפניו ההצעה כפי עדותו, ובכך יש כדי לתמוך במסקנה כי נהג התובע ידע כי האחריות אינה מוטלת על הנתבעת כי אם עליו.

10.נהג התובע אף אישר את עדויות כל עדי ההגנה בדבר התנצלותו מיד לאחר התאונה, אך טען כי כשאמר שמצטער התכוון לכך שהיו ילדים ברכב הנתבעת, הסבר המוטל כשלעצמו בספק, ובמיוחד לאור מכלול הנסיבות.

11.אף עיון בתמונות מזירת התאונה אינו תומך בגרסת התובע.

12.מכל המקובץ, התביעה נדחית.

במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.

13.מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.