שור נ' אלקובי ואח'

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 24.12.13 בירושלים.

עיקרי העובדות

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 9677650 (להלן: "רכב התובע").

2. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 8028125 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2, היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב הנתבעים והנתבעת 3 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת רכב הנתבעים.

3. ביום 24.12.13 כאשר נהג ברכב הנתבעים, מר אשר אלקובי, הנתבע 1, פגע רכב הנתבעים ברכב התובע מאחור, הדף אותו לעבר רכב שלפניו וגרם לו נזקים, כמתואר בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

4. בהתאם לחוות דעת השמאי שצירף התובע, רכב התובע הוכרז כאובדן גמור וערכו בניכוי שרידים הוערך בסכום של 20,500 ₪; כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 1,180 ₪. סך נזקין הישירים של התובע בגין התאונה הן בסכום של 21,680 ₪ נכון ליום 24.12.13.

5. ביום 31.5.15 התקיים דיון בתביעה, אליו לא התייצב הנתבע 2. בעקבות הדיון, ניתן פסק דין, בו נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר פגע ברכב התובע מאחור והדף אותו לעבר רכב שלפניו. עוד נקבע בפסק הדין, כי הואיל ובמועד התאונה לא היה הנהג ברכב הנתבע בעל רישיון נהיגה בתוקף, הרי שאין כיסוי ביטוחי על-פי הפוליסה, ועל כן נדחתה התביעה כנגד מבטחת רכב הנתבעים, היא הנתבעת 3.

6. אשר לנתבע 2, הבעלים של הרכב, נקבע בפסק הדין, כי הואיל ומעדות נהג רכב הנתבע עולה כי הנתבע 2 היה מעבידו של הנתבע 1 במועד התאונה וכן הבעלים של הרכב ומתיר השימוש בו, הרי שהנתבע 2 חב אף הוא בנזקי התובע, וזאת מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. יצוין, כי הנתבע 1 טען כי אף שילם לנתבע 2 השתתפות עצמית בסכום של 5,000 ₪ בגין התאונה.