ת"ק 14432-01-16 אלי נ' איילון ביטוח

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.10.15 בתל אביב.

2.לטענת התובע, עמד בעצירה מוחלטת במפרץ החניה המיועד למוניות, בשטח הפרטי של מתחם בית החולים איכילוב בתל אביב. בעת שירדו נוסעים מרכבו חש לפתע מכה ושפשוף בכנף הקדמית שמאלית של רכבו. התובע טען כי הנתבע אשר ניסה לפנות ולעצור במפרץ החניה, לא אמד נכון את המרחק ופגע עם הכנף הימנית האחורית ברכבו של התובע.

3.הנתבעת שהינה המבטחת של הרכב הגישה כתב הגנה ובו טענה כי בעת שרכב הנתבעת היה בנסיעה, התובע אשר עמד בצד הדרך החל בנסיעה מבלי לוודא כי דרכו פנויה ופגע ברכב הנתבעת. בכתב ההגנה נטען כי התאונה אירעה בעת שרכב הנתבע החל בפנייה ימינה. ברם, בדיון ביקשה נציגת הנתבעת לתקן זאת בטענה כי מדובר בטעות סופר שהועתקה מכתב הגנה אחר, בעוד בפועל התאונה ארעה בכביש ישר של בית החולים ולא בעת פנייה ימינה.

4.במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עמד במפרץ החנית המיועד למוניות בבית החולים. בעת שנוסעים ירדו מרכבו הבחין שרכב הנתבעת אשר ביקש להוריד את אשתו במפרץ החניה פגע ברכבו וכתוצאה נגרם שפשוף בכנף הקדמית שמאלית של רכבו. התובע הוסיף וטען כי דיבר עם נהג רכב הנתבעת לאחר קרות התאונה והלה הודה באחריותו לתאונה בעוד אשתו צעקה על התובע. התובע צילם את המכה ברכב לאחר קרות האירוע, הזמין שמאי ובהסתמך על הודעתו של הנהג ברכב הנתבעת, שאישר הן בפני התובע והן בפני פקידת התביעות כי הוא האחראי לתאונה, תיקן את הרכב במוסך מורשה. ברם, לאחר מכן חזר בו הנהג ברכב הנתבעת מהודאתו. התובע טען כי זו הסיבה בשלה לא לקח את פרטי הנוסעים שהיו עימו ברכב בעת התאונה. התובע הודה כי היה ברכב נוסעת נוספת שהיתה אמורה להמשיך עימו בנסיעה בעוד יתר הנוסעים ירדו מן הרכב במפרץ החניה. התובע טען עוד כי השריטה על רכבו של הנתבע מעידה אף היא כי התאונה ארעה באופן שתואר על ידו.

5.הנהג ברכב הנתבעת העיד וטען כי נסע ישר בכביש כאשר בכוונתו היה להיכנס לחניית בית החולים ולהחנות את רכבו בחניית העובדים שכן אשתו עובדת בבית החולים. לפתע, חש חבטה ברכבו בחלקו האחורי והבחין שהתובע יצא עם רכבו לעבר הכביש ופגע בו עם טמבון רכבו. הנהג ברכב הנתבעת טען כי הוא עובד לא רחוק מבית החולים ועל כן חונה מידי יום בחניון בית חולים יחד עם אשתו. הנתבע הכחיש כי ביקש להוריד את אשתו במפרץ החניה.

אשת הנהג ברכב הנתבעת העידה וטענה שהבחינה במספר מוניות שעמדו בנתיב הימני של הכביש וכי כבכל יום בעלה אמור היה לחנות רכבו בחניון העובדים המצוי בהמשך הכביש מצד שמאל. לפתע, שמעו רעש אשר גרם להם להיבהל ולעצור את רכבם בצד הכביש והבחינו שרכב התובע פגע ברכבם בחלקו האחורי.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו עמד בעצירה מוחלטת בנתיב מפרץ החניה המיועד למוניות. לפתע רכב הנתבעת אשר ביקש להוריד נוסעת פנה למפרץ החניה ופגע בחלקו השמאלי הקדמי של רכב התובע.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר. קרי, פגיעת שפשוף בכנף קדמית שמאלית של רכב הנתבע מהפגוש הקדמי ברכבו של התובע. בעוד שאם גרסת הנתבעת היתה נכונה הרי שהינו מצפים למצוא מכת מעיכה ברכב הנתבעת.