בן חן נ' הוט מובייל בע"מ

לפני תביעה על סך 7,500 ₪.

התובע טוען כי בנובמבר 2016 רכש מהנתבעת מכשיר טלפון נייד, וכי למחרת התקלקל המכשיר. בפניה למרכז השירות של הנתבעת נאמר לו כי יש לפרמט את המכשיר, ובכך נמחק המידע האישי שלו שהיה על המכשיר. בכל פעם שפנה למרכז השירות – פורמט המכשיר. לקראת סוף דצמבר 2016 נלקח המכשיר לתיקון ומאז לא הוחזר.

התובע טוען כי על הנתבעת להשיב לו את מחיר המכשיר (4,500 ₪) ולפצותו בסך 3,000 ₪ נוספים בגין עגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי החשבונית שצורפה לכתב התביעה לא מעידה על עסקת הרכישה (התובע רכש תחילה מכשיר ב-4,500 ₪, ביטל את הרכישה ורכש מכשיר אחר ב-3,500 ₪). כאשר הפקיד את המכשיר לתיקון לקראת סוף דצמבר תוקן המכשיר באותו יום, אך התובע נמנע מלאספו. התובע ציין בפני הנתבעת שהוא לא מעוניין במכשיר כי קנה מכשיר חדש.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם והתייחסו לבקשת התובע למתן פסק דין נוכח המועד בו הוגש כתב ההגנה. הנתבעת ציינה כי כתב התביעה נשלח לכתובת ישנה בה היא לא יושבת מזה חמש שנים. התובע טען כי הכתובת שצוינה בכתב התביעה היא המופיעה בכל הקבלות של הנתבעת (טענה זו לא מתיישבת עם נספחי כתב התביעה עצמו, בהם מצוינת כתובת הנתבעת באיזור התעשיה ביקום; ר', למשל, את החשבונית מיום 6.11.17 שצורפה לכתב התביעה).

מצאתי לדחות את התביעה.

ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן קבע בית המשפט העליון (כב' הש' הנדל; החלטה מיום 30.1.18):

"בית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" – בין היתר, באמצעות "פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, פסקה י (19.6.2016)). ברוח זו, נקבע כי בית המשפט לתביעות קטנות רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בערכאות אחרות (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ולקבוע את סדר הבאת הראיות וטענות הצדדים "בדרך שנראית לו" (תקנה 13(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976). ברם, הגמישות בכל הקשור לדיני הראיות וסדרי הדין אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו."