סייג נ' חברה לביטוח

1.בפניי תביעת התובע, נהג מונית במיקצועו, לקבלת סכומים נוספים שלא שולמו לו ע"י הנתבעת, בגין אירוע תאונתי מיום 16.3.16.

2.בתאריך 16.3.16 היה מעורב התובע בתאונת דרכים. כתוצאה מתאונה זו שילמה הנתבעת לתובע כמבטחת הרכב הפוגע, עבור מוניתו שנפגעה, ביום 4.7.16, סך של 68,431 ₪.

3.התובע הגיש תביעה זו ובה דרש פריטי נזק שלא שולמו לו ע"י הנתבעת, כדלקמן:

א. פיצוי בגין ימי עמידה- 5,152 ₪ (לפי 14 ימי עמידת הרכב במוסך לתיקון ובהתאם להשתכרות יומית של 368 ₪).

ב. סדרנות- סך של 1,000 ₪ בגין תשלום חודשי לתחנת המוניות "ניו יורק".

ג. תשלום בגין זכות ציבורית- סך של 1,450 ₪ בגין העלות החודשית של הזכות הציבורית שמשלם התובע לבעל זכות זו, מר חפר אורי (להלן- חפר).

4.הנתבעת טענה בתחילה, כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן הבעלים על הרכב הוא חפר, הנזק הוא שלו ומכח סעיף 22 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וסעיף 60 (א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984לא ניתן להמחות זכות בנזיקין, ואין לבית משפט זה סמכות לדון בזכות שהומחתה.

הנתבעת אף הגישה בקשה נפרדת לדחיה על הסף של התובענה מטעם זה.

5.לעניין פריטי הנזק הנדרשים ע"י התובע, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כדלקמן:

פיצוי בגין ימי עמידה- הנתבעת הציעה לפצות לפי 150 ₪ בגין 9 ימי עבודה של הרכב בלבד, וזה בהסתמך על שמאי מטעמה- סך הכל: 1,350 ₪.

הנתבעת טענה כי על פי האישור שצורף ע"י התובע מאת יועץ המס שלו, סך ההפסד היומי שמפסיד התובע הוא, "לפני תשלום מיסים" ולפיכך יש להפחית מס מהסך שצויין.

בגין פריט ה"סדרנות"- התובע טען בתביעתו כי הנתבעת הציעה לפצות 300 ₪. הנתבעת בכתב הגנתה לא הכחישה זאת.

בגין תשלום חודשי לזכות הציבורית- התובע טען בתביעתו כי הנתבעת הציעה לפצות בסך של 990 ₪. הנתבעת לא הכחישה זאת בכתב הגנתה.