מילחם נ' יחיא ואח'

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 23.9.14 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 1049878 (להלן: "רכב התובע").

2. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 5679661 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבעים.

3. מוסכם בין הצדדים כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע, וכי עיקר האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת קיומה של רשלנות תורמת מצד התובע וכן בשאלת גובה שכ"ט השמאי.

4. גרסת התובע הינה כי ביום 23.914 כאשר נסע ברח' ברלוקר בירושלים, ופנה ימינה רכב הנתבעים אשר הגיע מצדו הימני וביקש לפנות שמאלה, פנה שמאלה בחוסר זהירות מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובע ופגע ברכב התובע בצדו הימני קדמי.. לאחר התאונה הודה הנתבע 1 באחריותו לאירוע.

5. בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסכום של 69,487 ₪ וכן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסכום של 3,304 ₪, ובסה"כ 72,791 ש"ח . הנתבעת 2 פיצתה את באופן חלקי בסכום של 60,272 ₪, תוך שהיא מנכה מסכום הפיצוי 15% בגין רשלנות תורמת וכן שילמה בגין שכ"ט שמאי סך של 1,500 ₪ בלבד. מכאן התביעה לתשלום ההפרש בסכום של 12,519 ₪.

6. הנתבעים טוענים כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בגין האירוע. לטענתם, הנתבע 1 נכנס לצומת על מנת לבצע פנייה ובזמן הפנייה הבחין ברכב התובע שנכנס אף הוא לצומת. לטענת הנתבעים, התובע נכנס לצומת מבלי לוודא האם קיימת הפרעה או סיכון למשתמשים בכביש ומבלי לוודא האם ביכולתו להשלים את חציית הצומת בבטחה.

7. אשר לשכר טרחת השמאי טוענים הנתבעים, כי מדובר בשכ"ט בסכום של 3,304 ש"ח, אשר הוא מופרז ביחס למקובל בשוק. שכ"ט שהושב לתובע בסכום של 1,500 ₪ הינו סביר.

    

   דיון והכרעה