ברק נ' א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ

לפני תביעה שנדמה כי "תפחה" למעלה ממידותיה ולמעלה מהנדרש.

ברע"א 2095/95 ציין כב' ש' זילברטל (החלטה מיום 20.5.15): "הפרשה דנא היא דוגמה למצב דברים (לדאבון הלב שכיח במקומותינו) של מחלוקת (לגיטימית) ... שראוי היה לפתרה בהדברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה למימדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר" ובהמשך הביא מדברי כב' הש' שטרסברג-כהן (רע"א 6856/93, 1994): "הנגישות לבתי המשפט על כל ערכאותיהם היא אחת מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית, אולם ראוי שבני אדם ילמדו להסדיר את מערכת היחסים היום-יומית ביניהם ולפתור את בעיות היום-יום בנושאים כגון אלה, בלי להזעיק לעזרתם את מערכת בתי המשפט".

דברי בית המשפט העליון יפים למקרה דנא.

למחלוקת שלפני יסודות עובדתיים פשוטים, והמחלוקת בין הצדדים מצומצמת.

התובע מתאר בכתב התביעה כי ביקש לממש שובר זיכוי שקיבל במקום מוצר מקולקל שרכש, וכי נתקל בסירוב של עובדת הנתבעת למימוש השובר בשל טענה "טכנית". התובע "שמבחינתו שילם בעד המוצרים" במסירת השובר, נטל את המוצרים ועזב את החנות.

הנתבעת התלוננה במשטרה וניידת משטרה הגיעה לבית התובע, "לעיני בני משפחתו ובתו" ולאחר שיחה המליצו השוטרים לסגן מנהל סניף הנתבעת למשוך התביעה.

פניה של התובע לסניף הנתבעת, במטרה לקבל מכתב התנצלות ופיצוי סמלי, לא צלחה.

התובע, עורך דין במקצועו, טוען כי בהתנהגותה עוולה הנתבעת בעוולת הפרת חובה חקוקה, הפרה את חוק הגנת הצרכן והוציאה לשון הרע.