יחזקיהו נ' אוליאל

התובע רכש ממגרש רכבים השייך לנתבע רכב מסוג מיצובישי (משא פתוח) שנת יצור 2002 אשר נועד לשמשו לצורך עבודתו כגנן. התובע אינו נוהג (אין ברשותו רשיון נהיגה) ועל כן אמור היה אחיו לשמש כנהג עבורו.

זכרון דברים נחתם בין הצדדים ביום 11.2.14, וטופס גילוי נאות לא מולא.

במסגרת זכרון הדברים, עליו אין חולק כי התובע חתם בשני מקומות שונים, הוצהר בכתב יד, ובנוסף להוראות הקבועות בו, כי "הקונה בדק את הרכב ומצא כי הרכב במצב תקין".

אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע הבהיר לתובע בזמן המכירה כי במקרה של תקלה הוא מוזמן לשוב אליו, וזה יסייע לו בתיקונה. אין גם מחלוקת בנוגע לכך שהרכב נרכש תמורת 27,000 ₪, רכישתו דווחה ע"י התובע לרשויות המס (משנועד זה לשמש את עסקו), והתובע לא לקח את הרכב למכון בדיקה עובר לרכישתו.

ביום החתימה על זכרון הדברים שילם התובע סך של 1,000 ₪ על חשבון התמורה המוסכמת, והנתבע הבטיח להעביר את הרכב מבחן רישוי טרם תשלום יתרת התמורה.

ביום 13.2.14 קיבל התובע את החזקה ברכב, לאחר שעל פי כפל הרשיון שצורף על הנתבע עולה כי ביום 12.2.14 עבר הרכב מבחן רישוי.

בו ביום הלין התובע על בעיה בתפקוד הרכב, וחזר מלווה באחיו ואימו אל המגרש. הנתבע הדגים להם את ביצועי הרכב, ואלו עזבו פעם נוספת את המגרש כשהרכב ברשותם.

כיומיים לאחר מכן נוצר קשר נוסף בין הצדדים, כאשר הנתבע סיפק לתובע 2 מיכלי מים (לשיטת התובע התברר כי אין בכלל מיכל מים ברכב, ואילו לשיטת הנתבע הלין התובע על פגם במיכל הקיים) באותה הזדמנות הלין התובעת על בעיה שהיתה קיימת במנגנון הנעילה של הרכב, וביקש כי הנתבע יישא בהוצאות שהוציא עבור התיקון והנתבע סירב לשאת בהוצאות אלו לאחר שהתובעת כבר הוציאן בפועל. מאז לא נוצר כל קשר נוסף בין הצדדים, כך נראה, עד סמוך להגשת תביעה זו, ולצורך הגשתה.

התובע טען כי מיד לכשהגיע עם הרכב אל ביתו גילה כי קיימת בעיית נעילה ברכב. הוא תיקן את הבעיה למחרת היום ולאחר שתיקן על חשבונו את המנגנון סירב הנתבע לשפותו. עוד טען כי בהמשך נכנס הרכב למוסכים שונים במהלך תקופה של כ- 4 חודשים, עד אשר למעשה שבק חיים. מהמסמכים שצירף עלה כי הרכב עבר מספר תיקונים, חלקם חוזרים על עצמם וחלקם שונים, המתייחסים, כך נדמה, כולם – למצבו המכני של הרכב. כאשר נשאל התובע מדוע נדרש תיקון נוסף ברכב בחלוף כחודשיים מתיקון מכני קודם השיב כי מדובר בתקלות חדשות שצצו בכל פעם.

כאשר נשאל אחיו של התובע בנוגע לטענותיהם של התובע ובני משפחתו ביחס לתפקוד הרכב ביום קבלת החזקה בו ומאז – העיד כי הרכב נוסע במהירות של 20 קמ"ש וכי הוא נוסע במהירות זו מאז אותו יום, ולמען הדיוק, מאז הגיעו עם הרכב אל הבית באותו יום. לשיטתו, מצבו היה טוב יותר כאשר לקחו את הרכב מן המגרש וסבו על עקבותיהם כדי להלין על תפקודו, ועל כן אין ממש בטענת הנתבע לפיה הסביר לו זה כי עליו לנסוע בהילוך הנכון לפתרון הבעיה. לשיטתו – נסע הנתבע בנסיעה פרועה באותו יום כדי להדגים את יכולות הרכב, ולשאלה הכיצד עשה כן ברכב שמהירות נסיעתו אינה עולה על 20 קמ"ש השיב תשובה מתחמקת וציין כי נסיעה זו נערכה קודם להגבלת המהירות כאמור.

אימו של התובע ציינה כי הרכב נסע בזחילה איטית למן הרגע שיצאו מן המגרש בפעם הראשונה באותו יום, והוסיפה וטענה כי הנתבע לקח אותם לנסיעה בשטח שהיתה פרועה וכמעט הביאה להתהפכות הרכב.