אברמזון ואח' נ' אוסטזגה ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.11.2017 ברח' הרב עובדיה יוסף בפתח תקוה (כביש 3714), פינת רח' יקותיאל אדם. תוצאת התאונה היתה אובדן להלכה של רכב התובעת (ואובדן גם של רכב הנתבעות), והנתבעות הכירו באחריותה העקרונית של הנתבעת 1, אולם ניכו 20% מסכום הדרישה בשל ייחוס אשם תורם לתובעת 2 (והפחיתו סכום נוסף בשל מחיר נמוך מהמקובל בו נמכרו שרידי הרכב).

2.אין חולק, כי התובעת 2 נהגה ישר בכביש (ממזרח למערב), ואילו הנתבעת 1 הגיעה מולה, ופנתה שמאלה אל רח' אדם. הכביש עליו נסעה התובעת 2 הוא בן 2 נתיבים, ואי תנועה בנוי מפריד בינו לבין הכיוון הנגדי. התובעת 2 היתה בנתיב הימני, והנתבעת 1 כבר היתה באמצע הפנייה, באופן שחזית רכב התובעות פגעה בכנף ימנית קדמית של רכב הנתבעות.

3.הנתבעת 1 סיפרה, כי כשהתחילה את הפניה שמאלה ראתה את רכב התובעת מגיע ממרחק, ולא ראתה אותו שוב עד שפגע בה, ומכאן כי נסע במהירות מופרזת ביותר. גרסה זו אינה מסתברת, ואם אמת בפי הנתבעת 1, כי אז כנראה הבחינה ברכב אחר מגיע ממרחק, ולא ראתה כלל את רכב התובעות (עדותה, כי לא ראתה אותו בשלבי ההתקרבות אליה, מחזקת אפשרות זו).

4.מכל מקום, העיקר הוא נקודת מבטה של התובעת 2, והשאלה אם היתה יכולה אף היא למנוע את התאונה, בנסיעה זהירה יותר, וליתר דיוק: אם גם היא התרשלה בנהיגתה.

5.לא הובאו ראיות באשר למהירות המותרת בכביש, והתובעת 2 העידה כי למיטב ידיעתה מותר לנסוע שם עד 60 קמ"ש. התובעת 2 העידה כי אכן מהירות נסיעתה היתה בסביבה זו. היא העידה עוד, כי בלמה לאחר שהבינה שהנתבעת 2 (אותה ראתה מתקרבת ומאטה לקראת עצירה, לפני הפניה) ממשיכה לנסוע למרות רכב התובעות המגיע. מכל מקום, תמונות הנזק מלמדות כי רכב התובעות עדיין היה בנסיעה במהירות לא נמוכה בעת הפגיעה.

6.אמנם נפסק פעמים רבות, כי גם לנהג, אשר זכות הקדימה היא שלו, יש חובת זהירות, אשר בהפרתה יש משום רשלנות, ואחריות חלקית לפחות להתרחשות תאונות, ועל כן במקרים רבים נקבע כי יש לחלק אחריות בתאונות צומת, אין מדובר בכלל מוחלט.

7.נהג המגיע לצומת, חייב לתת דעתו לאפשרות שרכב, החייב לתת לו זכות קדימה, לא יציית לכלל זה, ועל כן עליו לבדוק את שדה הראיה כולו ולהיערך לבלימה. עם זאת, נהג המגיע לצומת, ורואה כי הרכב המבקש להיכנס מאט עד לקראת עצירה, ובכך מסתמן כי הוא ער לחובת מתן זכות הקדימה ומתכוון לכבד אותה, אינו חייב לנהוג בניגוד לאופן נהיגה רגיל, ולהאט באופן משמעותי את מהירות נסיעתו.

8.במלים אחרות: חלוקת אחריות היא מתבקשת ונכונה בעיקר מקום בו לא הבחין הנהג בדרך הראשית ברכב המתקרב לצומת מדרך משנית (או הפונה שמאלה, כבמקרה דנן); היא מתבקשת הרבה פחות מקום בו הבחין הנהג בעל זכות הקדימה ברכב האחר, ראה אותו מכבד את זכות הקדימה, ואז הופתע על ידו בכניסה לא צפויה לצומת.

9.בנסיבות המתוארות במקרה דנן, אלא אם היה מוכח כי התובעת 2 נסעה במהירות גבוהה מהמותר, אני סבור כי אין מקום לייחס לה אשם תורם, ולא בדין הפחיתה הנתבעת 2 משיעור הפיצוי ששילמה לתובעות. יודגש: הנטל להוכיח כי מהירות נסיעתה של התובעת 2 מוטל על הנתבעות, והן לא עמדו בו.