ציקושולי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

עניינה של התביעה שלפניי תאונת דרכים אשר התרחשה בין רכב התובע לרכב מבוטח הנתבעת (נהג רכב הנתבע יכונה להלן:- "הנתבע").

לטענת התובע, עמד כשהוא נוהג על מונית שבבעלותו, בשיירת רכבים בכיוון דרך היציאה מבית החולים ברזילי באשקלון. לפני רכב התובע עמד רכב נוסף, אשר הוריד נוסעים. התובע המתין עד אשר הרכב שלפניו יסיים להוריד את הנוסעים (לטענתו, בדרך כלל מורידים במקום חולים, שכן המפרץ המיועד להורדת נוסעים תפוס).

אחרי רכב התובע עמד רכב נוסף ואז הגיע הנתבע עם רכבו. הנתבע, אשר לא הבין מדוע הרכבים עומדים, החל לצפור לרכבים ואף יצא מרכבו. בשלב מסויים, הרכב שלפני רכב התובע החל בנסיעה ואז ביקש הנתבע לעקוף את הרכבים שלפניו, כאשר הוא מבקש לעבור בין רכבו של התובע ובין אי תנועה שהיה לפני רכבו. לפתע, רכב הנתבע נכנס עם רכבו בדלת השמאלית של רכב התובע.

הנתבע טוען, כי רכבו היה מאחורי רכבו של התובע. הרכב שלפני רכב התובע החל לנסוע לאחור. על מנת לפנות לרכב זה מקום, החל גם התובע לפנות לאחור, כשהוא מבקש להזיז את רכבו ימינה על מנת לאפשר לרכב האחר לנסוע לאחור. התובע לא הבחין ברכב הנתבע, הגם שצפר לו ונכנס עם הדלת השמאלית של רכבו בפגוש של הנתבע.

במהלך הדיון שלפניי, העידו לפניי התובע והנתבע וכן העיד עד ראיה שהיה במקום, אף הוא נהג מונית, אשר תמך בגרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.

לאחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, על פני גרסת הנתבע, מן הנימוקים כדלקמן:

1. גרסת התובע נתמכה בגרסת העד מטעמו, אשר נכח במקום אירוע התאונה. הנתבע עצמו אישר, כי העד אמנם נכח במקום התאונה ואף טען, כי החליף עם העד דברים.

2.גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה יותר סבירה בעיניי. לא סביר בעיניי, כי התובע יבקש לנסוע לאחור מבלי שיבדוק האם יש רכבים אחריו, כאשר גם הנתבע מעיד, כי היתה שיירת רכבים. מגרסת הנתבע ניתן להסיק, כי התובע ביקש לפנות לימין, מדוע עליו לעשות כן, על מנת לפנות את הדרך ואם אמנם עשה כן, אזי בוודאי פנה לימין, כי הבחין ברכב שאחריו, כך שלא סביר שיכנס ברכב שהוא יודע שנמצא אחריו.

3.גרסת התובע אף מתיישבת יותר עם מיקום הפגיעות על הרכבים. פחות סביר, כי הרכב אשר נסע לאחור יפגע דווקא עם הדלת הקדמית, לאחר שכל יתר חלקי הרכב חלפו ללא פגע, ואם כבר החל להתיישר, אזי הרכב מתרחק מהרכב שלפניו ולא נצמד אליו דווקא.

4.הנתבעת לא צרפה תמונות שצולמו בזירה על ידי הנתבע, הגם שאין חולק, כי אלו צולמו, כמו כן, לא נמסרה על ידי הנתבעת גרסתו הראשונית של הנהג מטעמה, כפי שנמסרה בסמוך לתאונה ולא צורפו תמונות הנזק של רכב הנתבעת, על מנת שניתן יהיה לבחון האפשרות ללמוד מהן את אופן נסיבות התאונה.

הצטברותם של אלה, הביאה אותי למסקנה, כי יש לקבל את התביעה.

בהתאם לחוות דעת השמאי שהוגשה, שיעור הנזק הישיר עומד של סכום של 2,800 ₪ (השמאי לא אישר תשלום עבור המע"מ, בשים לב לכך שעסקינן במונית), ירידת ערך על סך של 1,825 ₪, שכ"ט שמאי (לא הוצגה אסמכתא ולכן הופחת מע"מ)- 650 ₪.

התובע טוען להפסד ימי עבודה. לא הוצגה אסמכתא לכך שהרכב תוקן והדבר גם לא צויין בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע ולפיכך, לא מצאתי מקום לאשר פיצוי בגין הפסד כאמור.