רוז'יצקי נ' חברת דואר ישראל בע"מ

לפני תביעה על סך 3,000 ₪. התובעת טוענת כי בשל מחדלי הנתבעת היא זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ואבדן ימי עבודה – לאחר שחבילה שמסרה למשלוח למשפחתה בפרו לא נשלחה בטענה לשביתה בדואר בפרו (טענה שהתבררה כלא נכונה, לדברי התובעת).

הנתבעת מאשרת כי החבילה לא נשלחה ליעדה והוחזרה לתובעת, וכי דמי המשלוח (בסך 416 ₪) הושבו לה (מלכתחילה כללה התביעה גם רכיב בסך זה בקשר להחזר דמי המשלוח; בדיון הוברר כי אכן הוחזר הסכום וסכום התביעה הופחת, בהתאם).

הנתבעת מפנה את בית המשפט להוראות חוק הדואר וטוענת כי נוכח הוראות ס' 82 לחוק זה גבולות אחריותה לדבר דואר שנשלח קבועים בהודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר וחבילה בשירות הבינלאומי. לאור הוראות ס' 17(א) להודעה זו סכום הפיצוי המקסימלי לדבר דואר שנגנב או אבד הוא כ-220 ₪ בלבד ומאחר שדבר הדואר לא אבד ולא ניזוק – לא זכאית התובעת לפיצוי כלל.

עוד נטען כי על פי הוראות ס' 81 לחוק הדואר אין התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקים עקיפים.

בדיון עצמו אישר נציג הנתבעת כי, ככל הנראה, לא יצאה כלל החבילה את גבולות הארץ (בניגוד לנטען בכתב ההגנה) והוסיף כי היה על התובעת להגיש תביעתה בתוך 90 יום מיום המשלוח – כשבפועל הוגשה התביעה לאחר כחצי שנה.

הנתבעת סומכת טענותיה, כאמור, על הוראות חוק הדואר ובמיוחד על פרק ו': "אחריות וחסינות".

ס' 77 לחוק קובע כי הנתבעת לא תהא אחראית לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר אלא בהתקיים תנאי הסעיף. במקרה דנן כלל לא טוענת התובעת לנזק, גניבה או אבדן של דבר הדואר (אלא לפיצוי בשל התנהלות הנתבעת ועגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה) – וממילא אין סעיף זה נוגע לענייננו. לפיכך, איני נדרש אף לשאלת הגבלת האחריות שבס' 81 לחוק ואף שאלת ההתיישנות (ס' 84 לחוק).

יצוין כי אף הוראות ס' 78 לחוק אינן רלבנטיות למקרה דנן. ס' 78 עוסק בפטור מאחריות במקרים בהם נגרם הנזק בשל איחור במסירה או בשל מסירה מוטעית – ובמקרה שלפני כלל לא היתה מסירה (או משלוח, ליתר דיוק).

נוכח כל האמור יש לבחון את התנהלות הנתבעת בהתאם להוראות דיני הנזיקין הכלליים ומשכך – מצאתי כי הוכיחה התובעת כי התקיימה עוולת הרשלנות. הנתבעת לא נהגה כפי שניתן היה לצפות מאדם סביר בנסיבות ולא השתמשה במיומנות שהיה נוקט בה אדם סביר באותן נסיבות – כאשר כלל לא שלחה מן הארץ את החבילה שקיבלה למשלוח. לא שוכנעתי בקיומה של ראיה לשביתת הדואר הנטענת בפרו (כאשר כל שהוצג בפני הוא תרשומת פנימית של הנתבעת הטוענת כאמור, ומנגד – עדותה של התובעת שבדקה ומצאה כי שביתה שכזו לא התקיימה), וממילא אין באמור כדי לשלול את אחריות הנתבעת.

לא מן הנמנע שאחריות הנתבעת לנזקי התובעת מצויים גם במסגרת הוראות סימן י' לפקודת הנזיקין (הפרת חובה חקוקה), וזאת בשים לב להוראות ס' 1ה' לחוק הדואר: חובת מתן שירותי דואר באופן תקין וסדיר.

נוכח האמור, אני פוסק כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 1,800 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 יום מהיום.