ת"ק 13248-12-15 טרבלסי נ' מכללת אלפא 100 פלוס בע"מ

בתאריך 25.11.13 נרשם התובע אצל הנתבעת לקורס "מנהלי עבודה מוסמכים בבניין" לצורך קבלת תעודת מנהל עבודה. אין חולק על כך שבמעמד הרישום שילם התובע לנתבעת סך של 17,000 ₪.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בהשבת 13,000 ₪ מתוך הסכום ששולם לה על ידו כאמור, לאחר ששניים מתוך 9 השיקים שהוא שילם לה במעמד הרישום בוטלו על ידו, טוען התובע כי תנאי הסף היחיד שהוצג בפניו בעת הרישום היה השתתפות ומבחן בקורס "טפסנות" וכי בשום שלב שהוא לא נאמר לו דבר אודות תנאי הסף הנוספים של וותק ונסיון בעבודה, אשר דבר קיומם הסתבר לו רק לאחר מכן במכתב הדחיה שנשלח אליו מטעם האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כח אדם במשרד הכלכלה.

בפתח כתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה הנתבעת להעדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון

בתביעה לאור תניית השיפוט המופיעה לטענתה בהסכמים שלה עם תלמידיה (שלא צורפו) הקובעת כי

הסכסוכים עמה יידונו בבית המשפט בנצרת.

הוראת החוק הרלבנטית לעניין זה היא תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות

קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, הקובעת כי:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור

בכל הסכם שבין בעלי הדין, ואלה הם: 1. מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; 2. מקום יצירת

ההתחייבות; 3.המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; 4. מקום המסירה של הנכס;

5. מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים; 6. בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית".

הווה אומר -בכל הנוגע לתביעות קטנות, הסכם בין צדדים, המתְנֵה מקום שיפוט, אינו חל.

לנוכח העובדה שכתובתה של הנתבעת היא בעיר אום אל פחם המצויה בתחום סמכות השיפוט של בית משפט זה, ומכיוון שטענה זו נזנחה על ידה ממילא ולא הועלתה עוד בדיונים שהתקיימו בפני, הרי היא נדחית.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי במעמד רישומו לקורס קיבל התובע הסבר מפורט וכי רישומו בוצע רק לאחר שהוא התחייב להגיש לה את אישורי הוותק וההעסקה שלו עד אז.

עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם להסכם שנחתם בינו לבינה ידע התובע כי הפסקת הלימודים על ידו לאחר פתיחת הקורס, תשחרר אותה מחובתה להשיב לו את שכר הלימוד ששולם.