טננבאום נ' ריזר

בפני 4 תביעות שהגישה התובעת ואשר דיון בהן אוחד בפני. כל ארבע התביעות - עניינן מפגע רעש, שלטענת התובעת בוקע מדירה שבבעלות הנתבע. התובעת מתגוררת בבית משותף ברח' הנטקה 42 בחיפה, ומעל דירתה נמצאת דירתו של הנתבע.

התביעה הראשונה (ת"ק 1314-06-17) הוגשה ביוני 2017 על סך,25,000 ובה נטען כי שכניה של התובעת, שהם שוכרים את דירת הנתבע (להלן: "השוכרים"), גורמים מטרדי רעש קשים של "ריצות הלוך ושוב בדירה המזעזעות את התקרה" ו-"גרירת רהיטים והטחת חפצים בעוצמה על הרצפה".

לטענת התובעת, היא ביקשה מהשוכרים פעמיים להפסיק את הרעש, אך זה לא הועיל, ולאחר מכן, כאשר הזמינה משטרת ישראל, שוטרים עלו לדירת השוכרים ונתנו להם אזהרה.

התובעת טענה כי פנתה לשוכרים במכתב, שצורף לתביעה, אך הם התעלמו מהמכתב.

המכתב נשלח למשפ' צ'רטק (בתו של הנתבע), שכותרתו "פתיחה בהליכים משפטיים", ובו נדרשה בתו של הנתבע למסור פרטים של השוכרים לצורך הגשת תביעה כנגד השוכרים על הרעש.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה להיתר פיצול סעדים, ולאחר שדחיתי את הבקשה וציינתי כי כל מפגע רעש עלול ליצור עילה חדשה, הגישה התובעת 3 תובענות נוספות.

בתאריך 16.8.17 הוגשה תביעה על סך 8,000 ₪, בגוף כתב התביעה פורטו 8 מקרים, בהם נשמע רעש מדירת הנתבע מסוג הרעש שפורט בכתב תביעה הראשון (ת"ק 34271-08-17).

בתאריך 18.9.17 הוגשה תביעה על סך 13,000 ₪, בגוף כתב התביעה פורטו 13 מקרים, בהם נשמע רעש מדירת הנתבע מסוג הרעש שפורט בכתב תביעה הראשון (ת"ק 41902-09-17).

בתאריך 22.10.17 הוגשה תביעה על סך 12,000 ₪, בגוף כתב התביעה פורטו 12 מקרים, בהם נשמע רעש מדירת הנתבע מסוג הרעש שפורט בכתב תביעה הראשון (ת"ק 37792-10-17).

מכתבי הטענות עולה כי כל מטרדי הרעש הנטענים לא היו בשעות המנוחה, כפי שהן מוגדרות בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ב – 1992.

בתאריך 2.7.17 הוגש כתב הגנה בו נטען כי הדס רייזר, שהיא ביתו של הנתבע, הינה בעלת הדירה וזאת לפי ייפוי כוח שברשותה. כמו כן נטען כי לנתבע אין כל צד בסכסוך שכנים ובגוף כתב ההגנה וביקש לשלוח הודעת צד ג', אך הודעה כזו לא נשלחה. עוד צורף לכתב ההגנה חוזה שכירות בין הנתבע, באמצעות בתו, לבין השוכרת יוליה חמלניץ'.