נפתלי ואח' נ' יוסף ואח'

בפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובעת 1 מסוג יונדאי מס' רישוי 59-112-63 (להלן: "רכב היונדאי") כתוצאה מתאונה שהתרחשה בתאריך 10.9.16 בין רכב היונדאי לרכב הנתבע בכביש 22 בכיוון מצפון לדרום (להלן: "רכב הנתבע").

בהתאם לכתב התביעה התאונה התרחשה בסמוך למחלף המאפשר ירידה לכיוון מנהרות כרמל, אך תובעת 2, שנהגה ברכב היונדאי בזמן התאונה, טענה בדיון כי התאונה לא הייתה במחלף (פרוטוקול עמ' 1 ש' 27-28). אציין כבר כעת כי בהתאם לתמונות, התאונה התרחשה בסמוך למחלף בכביש 22 (ראה נ/5 ו נ/4 ותמונות המחלף).

התובעת מס' 2 העידה בפני ולא ידעה לתאר את התאונה כדבעי. לטענתה, היא חתמה על כתב התביעה, שהכין עבורה עו"ד, מבלי לקרוא אותו, ופרטים הרשומים בו אינם נכונים במלואם. לגרסת התובעת 2, היא נסעה בנתיב ימין לפני רכב הנתבע, והוא לפתע "נכנס בה מאחורה".

התובעת 2 התבקשה לצייר את הכביש ולסמן את מיקום רכבה לפני התאונה ולפני שנעצרה על אי-תנועה בכביש, כפי שנראה בתמונות שהוגשו (נ/5). התובעת 2 סימנה כי רכב היונדאי לפני התאונה נסע בצד שמאל (בכיוון הנסיעה) של אי- התנועה, בנתיב הממשיך בנסיעה ישר על הכביש (במ/1). בהמשך העידה התובעת 2 כי הייתה בנתיב הימני ביותר המאפשר לה לרדת לכיוון טירת הכרמל, וזאת בשונה לגרסתה הקודמת (פרוטוקול עמ' 2 ש' 23; עמ' 3 ש' 3-4: "לשאלת בית המשפט, אמרת שהיית במסלול הימני ואמרת שהיו 3 נתיבים ויש 4 נתיבים, אני משיבה, סבבה אני הייתי בנתיב הכי ימני, מהמכה אני המשכתי ישר").

הנתבע העיד בפני כי נסע בנתיב האמצעי בין שלושה הנתיבים הנוסעים ישר בכביש, כאשר התובעת 2 נסעה בנתיב השמאלי ולפתע עשתה עקיפה ועברה לנתיב הימני, אך משהו הפריע לה, היא בלמה וניסתה לחזור לנתיב אמצעי, בו נסע הנתבע, הוא ניסה "לברוח" מרכב היונדאי, אך לא הצליח בגלל הרכבים שנסעו ופגע ברכב היונדאי (פרוטוקול עמ' 2 ש' 10-13).

הנתבע זימן עד שהיה עמו ברכב בזמן התאונה, מר מוחמד אטרש, שהעיד כי הנתבע נסע בנתיב האמצעי בכביש הממשיך ישר, והתובעת 2 נסעה בנתיב השמאלי, לפתע עברה התובעת 2 עם רכב היונדאי לנתיב הימני ואז ניסתה לחזור לנתיב האמצעי שבו נסע רכב הנתבע, הנתבע ניסה "לברוח" אך ללא הצלחה והתנגש ברכב היונדאי (פרוטוקול עמ' 2 ש' 26-28).

התובעת 2 טענה לאורך כל עדותה כי אין זה משנה, איך התרחשה התאונה, אלא רק העובדה כי פגיעה ברכבה היא "מאחורה" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 25; עמ' 3 ש' 12).

אדגיש כבר כעת כי טענה לפיה "פגיעה מאחור" שווה ל"אחריות" מלאה מצד הפוגע בחלק האחורי של הרכב אינה נכונה. אכן רכב בכביש מחויב לשמור מרחק מרכב שלפניו, בהתאם לתקנה 49 לתקנות התעבורה, אך כאשר רכב סוטה לתוך מסלול נסיעתו של הרכב האחר בפתאומיות - האחריות מוטלת על שכמו של מי שסטה לנתיב.

לאחר ששמעת את העדויות ועיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי רכב, אני קובעת כי גרסת התובעת 2 אינה מהימנה עלי בהיותה מלאת סתירות, כאשר התובעת 2 לא ידעה לתאר באופן אמיתי את אופן התרחשות התאונה, וזאת לעומת הנתבע והעד מטעמו.

זאת ועוד, לעיוני הוצגו תמונות של נזקים אשר מגרמו לשני כלי הרכב, מהן עולה כי הפגיעות אינן אופייניות לתאונת "חזית אחורה", אלא דווקא מתיישבות עם גרסת הנתבע.

בהתאם לתמונות, הנזק ברכב יונדאי נמצא בחלקו הצדדי- האחורי השמאלי, עם פגיעה בכנף השמאלי, והנזק ברכב הנתבע נמצא בחלקו הימני הצדדי-הקדמי. נזקים אלה מתיישבים יותר עם גרסת הנתבעים מאשר עם גרסת התובעת 2.

אציין כי התובעת 2 נמנעה מלהזמין את הנוסע שהיה ברכבה בעת התאונה ואשר היה יכול להעיד על מנגנון התאונה. לטענת התובעת, מדובר באב ילדיה, נגדו הוציאה צו הגנה, ובשל כך נמנעה מהזמנתו למתן העדות. לאור ההסבר של התובעת 2 לא אזקוף הימנעות זו לחובתה.