חמוד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק הדין, שניתן בפתח הדיון הקודם, טרם הגעת התובעת באיחור, מבוטל, ללא צו להוצאות.

לפניי תביעת הפרשים.

הנתבע מס' 3, נוהג ברכב הנתבעת מס' 2 פגע ברכב התובעת מאחור, עת עצרה במופע רמזור אדום. הנתבעת מס' 2 פיצתה את התובעת בגין רוב נזקיה, וקיזזה את ההפרש בין שימוש בחלקים מקוריים למשומשים, והפרש בירידת ערך בגין חישוב לא נכון של ערכו. הנתבעת גם סירבה לשלם לתובעת הפסד הכנסה בגין שלושה ימי עבודה שלה כמורה לנהיגה בסך 596 ₪ ליום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, התובעת ונציג הנתבעת מס' 2, בדיון, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

החזר הפחתת הנחת חלפים מקוריים בסך 1,719 ₪, 900 ₪ הפסד שלושה ימי עבודה, 50 ₪ אגרה ו-100 ₪ הוצאות משפט מופחתות לאור איחור התובעת לדיון ב-40 דקות.

אני קובעת כי הנתבעת לא סתרה את חוות דעת השמאי, לפיה לא ניתן היה להשיג חלפים משומשים, המתאימים להתקנה ברכב התובעת, שנת יצור 2012.דווקא העובדה שחלק מהחלפים כן הותקנו תחליפיים (מגן אחורי חיצוני ותושבת למגן), מלמדת כי המוסך עשה להקטנת נזקה של התובעת. הוכחת קיום חלפים תחליפיים נעשית בקלות על ידי עיון במאגרי חלפים, והנתבעת לא טרחה לעשות זאת, להוכחת טענתה. טענת הנתבעת כי על המוסך לתת לתובעת את ההנחה שהוא מקבל על רכישת חלפים הינה חסרת בסיס.

אני דוחה את תביעת התובעת לתשלום נוסף בגין ירידת ערך הרכב, וקובעת כי השמאי מטעמה לא פירט כיצד הגיע לחישוב "ערך הרכב המחושב ליום הפגיעה עפ"י מחירון לוי יצחק (07/16)". הנתבעת פירטה במכתב התשלום את הרכיבים, שיש להתחשב בהם לצורך קביעת ערך הרכב (ליסינג, בית ספר לנהיגה, מס' בעלים קודמים ונסועה). בהתחשב בהפרש בערך הרכב ובאחוז ירידת הערך, שאינו במחלוקת, 3%, מדובר בסך הכל בפחות מ-150 ₪, ואני דוחה, כאמור, רכיב זה של התביעה.

אני מחייבת את הנתבעת גם בתשלום עבור הימים, בהם שהה הרכב במוסך. התאונה ארעה ביום 14/7/16 וביום 17/7/16 יצא הרכב מהמוסך (לכתב התביעה צורפה חשבונית וכן צורף אישור המוסך). ברי כי התובעת, כמורה לנהיגה, לא יכולה היתה להמשיך וללמד ברכב לא תקין, הכניסה את הרכב למוסך מייד, והוא נבדק על יד השמאי באותו יום (חוות דעת השמאי צורפה).

אני מקבלת את אישור רואה החשבון על הכנסתה הממוצעת של התובעת, קובעת כי הנזק הינו בעל קשר סיבתי לתאונה, אך מעמידה את הפיצוי בשיעור מחצית ההכנסה הנטענת. רואה החשבון לא התייחס לסכום, הנותר לתובעת, לאחר תשלום מס הכנסה והוצאות, וכן התובעת עבדה ביום התאונה בבוקר, ולא ניתן לדעת באיזו שעה שוחרר הרכב, כעבור שלושה ימים. לא הוכחו הוצאות נוספות.