אוחיון נ' יומטוב

המבקש הגיש תביעה על סך 10,000 ₪, בטענה כי המשיב סיפק מוצרים באיכות ירודה ובניגוד להסכם בין הצדדים.

בקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות נדחתה בהחלטה מיום 4.12.17.

התובע חידש בקשתו ביום 21.1.18 (הבקשה הוגשה לתיק ביום 20.1.18 בערב והועברה לעיון בית המשפט, בהתאם להגדרות מערכת נט המשפט, למחרת בבוקר).

במקביל, הגיש המשיב כתב הגנה לתיק (כתב ההגנה הוגש לתיק ביום 21.1.18 בבוקר).

מלכתחילה הגיעה לעיון בית המשפט הבקשה החוזרת למתן פסק דין, ובנסיבות – נעתר בית המשפט לבקשה ונחתם פסק דין בהעדר התגוננות. דא עקא, שבמקביל לחתימה על פסק הדין (ולמותר לציין כי עוד בטרם הופצה ההחלטה על חתימתו לצדדים) הוצג כתב ההגנה שבתיק לעיון בית המשפט – ומשכך, בוטלה החתימה על פסק הדין וניתנה החלטה המציינת כי בתיק כתב הגנה.

כעבור יומיים, ב-23.1.18, הוגש לתיק בית המשפט הסכם פשרה, בחתימת שני בעלי הדין, ולפיו הוסכם על דחיית התביעה. בהתאם, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

המבקש עותר עתה להורות על ביטול פסק הדין וטוען כי ההסכם שונה, וכי נוסחו המוסכם היה על מחיקת התביעה ולא על דחייתה. לפיכך, עותר המבקש לבטל את פסק הדין שנחתם ביחס להסכם הפשרה, להורות מחיקת התביעה או על השבת פסק הדין שנחתם ביום 21.1.18 על כנו, ולחילופין – לקבוע מועד לדיון ולחייב המשיב בהוצאות.