ת"ק 12442-07-16 צדוק להב נ' טובול

לפני תביעה על סך 16,840 ₪. התובעת דורשת כי יושבו לה סכומים ששילמה לנתבעת וכן כי ישולמו לה הוצאות משפטיות ועגמת נפש (העולים כדי 10,000 ₪ מתוך סכום התביעה). מיתרת סכום התביעה סך 5,000 ₪ מתייחסים לדרישה לפיצוי בגין איחור בהספקת פליירים במועד.

התובעת טוענת כי שכרה את שירותי הנתבעת כגרפיקאית, שילמה לידיה את מלוא הכסף שהוסכם – אך לא קיבלה תמורה ראויה. הנתבעת טוענת כי ביצעה את העבודות במלואן וכי התובעת היא שהפרה ההסכם ביניהם – כאשר עשתה שימוש בעבודתה ללא אישורה וכאשר לא שילמה את מלוא שכרה.

בדיון נעשה נסיון לפשר בין הצדדים, אשר לא צלח, והצדדים הציגו טענותיהם, נחקרו על ידי הצד שכנגד וסיכמו הטענות.

מהאמור לעיל ומהמצוי בתיק בית המשפט עולה כי המחלוקת היא, למעשה, מחלוקת בדבר טענה לכשלון תמורה חלקי – שכן מוסכם שהנתבעת סיפקה לתובעת מוצרים ושירותים, אולם לטענת התובעת לא היו מוצרים ושירותים אלו תואמים את שהוסכם.

למרבה הצער לא הוצג על ידי הצדדים הסכם כתוב ומסודר המתייחס לכלל פרטי ההתקשרות ביניהם. לו היה מסמך כזה בנמצא יכלו הצדדים, על נקלה, להבהיר מה היו תנאי ההסכם וכיצד, אם בכלל, הופרו תנאים אלו. לו היה מסמך כזה בנמצא יש להניח כי לא היו נדרשים הצדדים כלל לפנות לבית המשפט והיו מסדירים המחלוקת ביניהם במישרין.

בהעדרו של הסכם כאמור נדרש בית המשפט ללקט את פרטי ההסכמות בין הצדדים מנספחי כתבי הטענות – מתיעוד ההתקשרויות בין הצדדים במיילים ובמסרונים.

מן האמור מצאתי כדלקמן: