ת"ק 12369-12-14 לוי ואח' נ' גזית - פסקדין

התובעים הם הבעלים של דירת מגורים ברחוב השושנים 5 בחדרה ( להלן: "הדירה").

אין חולק על כך שהנתבע שכר מהתובעים את הדירה החל מיום 15.8.12 ועד 15.8.13 (להלן: "תקופת השכירות הראשונה"), כמו גם על העובדה שלקראת סיום תקופת השכירות, הוא הודיע להם כי בכוונתו לעבור לדירה מרווחת יותר, בשל נישואיו.

התובעים טוענים כי בעקבות הודעתו הנ"ל של הנתבע הם תרו אחר שוכר חדש ואף התקשרו עם מר יובל תוהמי, אשר עתיד היה להיכנס לדירה בתום תקופת השכירות הראשונה של הנתבע (ר' תצהירו של מר תוהמי שצורף לכתב התביעה). ואולם, לאחר שהנתבע שינה דעתו ופנה אליהם בבקשה להישאר בדירה בכל זאת, הם הודיעו למר תוהמי על ביטול התקשרותם עמו וחתמו עם הנתבע ואשתו על הסכם שכירות לתקופה נוספת של שנה דהיינו עד ליום 15.8.14 (להלן: "הסכם השכירות השני").

בתחילת חודש ינואר 2014, הודיע הנתבע לתובעים כי קיימת נזילה בצינור החיצוני של המקלחת בדירה ולשיטתם הם פעלו מיד לאיתור מקור הנזילה ולתיקון הצינור. בדיעבד – כך לטענתם - התברר להם שהנתבע ואשתו לא התכוונו כלל לקיים את הסכם השכירות השני במלואו, שכן ביום 1.2.14 הם נטשו את הדירה וזאת אף מבלי שדאגו לשוכר חלופי במקומם.

בעתירתם לחיוב הנתבע בתשלום דמי שכירות בסך 8,800 ₪ עבור החודשים פברואר-מאי 2014 בהם נותרה הדירה ריקה מאדם, כמו גם לתשלום סך של 500 ₪ בגין פינויה וניקוי , בתוספת פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין "כאב וסבל", טוענים התובעים כי הנתבע אשר לא התכוון מלכתחילה להתגורר בדירה עד תום תקופת השכירות השניה, מעלה כנגדם טענות מופרכות ביחס למצבה וזאת על מנת להצדיק את עזיבתו אותה עובר לתום תקופת השכירות.

מן העבר השני, הן בכתב הגנתו והן בעדותו בפני, טען הנתבע כי בדירה נתגלה "מום נסתר" שהוסתר מפניו על ידי התובעים והוא אשר הביא לעזיבתו את הדירה. הנתבע הוסיף וטען כי בשל מום זה הוא לא יכול היה לדאוג להבאת שוכר במקומו, היות והדירה היתה "מסוכנת ולא ראויה למגורים".

לגרסת הנתבע, בשעה שביקש להאריך את תקופת השכירות הראשונה, הוא הבהיר לתובעים כי בכוונתו להישאר בה למשך כחודשיים בלבד ואז להכניס שוכר חלופי במקומו, אלא שהם עמדו על כך שההסכם ייערך לשנה נוספת ומשכך לא נותרה בידיו ברירה והוא נענה לדרישתם.

עוד טען הנתבע כי מדובר בדירה ש"סבלה" מבעיות רבות ובהן דליפה מהגג, היעדר הארקה וכן מאותו "מום הנסתר" אשר נתגלה לו לתדהמתו עם שובו אליה לאחר ירח הדבש שלו, ואשר בא לידי ביטוי בנזילה משמעותית של "מי חלודה עכורים ומצחינים" מחוץ לבית ובתוך המקלחת. לגרסתו, מיד עם גילוי הנזילה הוא פנה אל התובע, אלא שזה - במקום להזמין בעל מקצוע מומחה - ניסה לתקן את הנזילה בעצמו, ביחד עם בנו וכי השניים חצבו בקיר החיצוני של הבית ושברו את קיר המקלחת, כך שבמקום לתקן את הבעיה הם רק החמירו אותה. הנתבע טוען כי הוא ואשתו נאלצו לחיות במשך כחודש עם חור בקיר ועם "מערכת אינסטלציה רקובה ומצחינה" אשר היוותה מפגע בריאותי חמור וכי עזיבתו את הדירה נעשתה מחוסר ברירה.

בהתייחסו אל עתירת התובעים כי ישלם להם את דמי השכירות בעבור ארבעת החודשים שבמהלכם הם לא מצאו שוכר חלופי, טען הנתבע כי הסיבה לכך שהדירה הושכרה מחדש רק בחודש יוני 2014 נעוצה היתה בכך שבמהלך אותם ארבעה חודשים שמאז עזיבתו, היא שופצה שיפוץ משמעותי על מנת להכשירה למגורים. לתמיכת טענה זו הפנה הנתבע את תשומת לבי להבדלים שבין מראה הדירה (בעיקר בחלקה החיצוני) בתקופת מגוריו בה (נ/3) לבין התצלומים ת/4 שהוגשו מטעם התובעים.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 5.3.15 העידו התובעים, הנתבע וכן מר יהודה איטח, אחיה של התובעת.