עילם נ' פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ

תביעה כספית בסכום של 2,534 ₪ והוצאות משפט בגין נזקי רכב בתאונת דרכים.

1. בתאריך 2.7.17 ארעה תאונת דרכים בין רכב שבו נהג התובע לבין רכב שבבעלות נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") אשר הושכר לנתבעת 2. הנתבעת הכירה באחריות נתבעת 2 לתאונה, ופיצתה את התובע בגין הנזקים הממוניים שנגרמו לרכבו בסכום של 5,719 ₪.

2.אלא שהתובע טוען כי פוצה בחסר, ונזקיו הגיעו לסך של 8,253 ₪. תביעתו שלפניי היא בגין ההפרש בסך של 2,534 ₪.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את התובע ואת נציגת הנתבעת, דין התביעה להתקבל, בחלקה.

3. נזק לרכב - לאחר התאונה, התובע פנה לחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו, ובהתאם לדוח השמאי זאב גליק, הנזקים לרכב (לא כולל ירידת ערך) מגיעים לסך של 6,915 ₪ (ראו דוח השמאי גליק מתאריך 15.7.17). התובע אף תיקן את הרכב במוסך הסדר, וחשבונית התיקון נוקבת בסכום זהה (ראו חשבונית של מוסך קיה-רכטמן בע"מ מתאריך 11.7.17 בסכום של 6,915 ₪). הנתבעת פיצתה את התובע בסכום של 5,019 ₪ בלבד (ראו "הודעת פשרה סילוק דרישה צד ג'" מיום 3.10.17, נספח לכתב התביעה).

הנתבעת טוענת כי לאחר קבלת דרישת התובע לתשלום פיצוי, נערכה מטעמה בדיקת "בקרת שמאי" לשמאות שהציג לה התובע. לטענתה, התברר כי חשבוניות התיקון נושאות הנחה של 50-60%. דוח הבקרה לא הוצג לפני בית המשפט, הנתבעת לא הביאה לעדות את השמאי שערך אותו, והיא גם לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובע. בנסיבות שבהן התובע תיקן את רכבו במוסך שנמצא בהסדר עם חברת הביטוח שלו, ושילם בפועל מחיר התואם את הערכת השמאי מטעמו, אין הנתבעת יכולה לבוא אליו בטרוניה כי לא תיקן את הרכב במוסך אחר בו היא יכולה היתה ליהנות מהנחה כזו או אחרת. הניזוק רשאי לבחור היכן לתקן את רכבו, כאשר סבירות עלות התיקון נבחנת ביחס לחוות דעת השמאי, שבמקרה דנן לא נסתרה. עוד אציין כי הטענה לפיה תיקון הרכב כלל גם נזק קודם לא הוכחה על ידי הנתבעת. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסכום של 1,896 ₪ (6,915-5,019).

4. שכ"ט שמאי - הנתבעת מלינה על שכר הטרחה שהתובע שילם לשמאי מטעמו. 875 ₪ הוא סכום נכבד כך היא טוענת ועל כן שילמה רק 700 ₪.

דין טענה זו להידחות. הסכום ששולם לשמאי, שנבחר על ידי התובע מתוך רשימת השמאים שהציגה לו מבטחת רכבו, הוא סביר ועל הנתבעת לשאת בו, במלואו. על כן, עליה לשלם את ההפרש בסכום של 175 ₪ (875-700).

5. ירידת ערך - התובע אינו יכול לדרוש פיצוי בגין ירידת הערך בסכום של 463 ₪. שכן, בכתב הסילוק עליו הוא חתם לנתבעת, הוא אישר קבלת פיצוי בסך של 5,719 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת. בכתב הסילוק צוין במפורש כי הוא אינו חל על סכום של 2,071 ₪ (המהווים את ההפרש בגין תיקון הרכב בסכום של 1,896 ₪ ואת ההפרש בגין שכר טרחתו של השמאי בסכום של 175 ₪ - הערה שלי מ.א.ק.). משמע, שהתובע התמקד בפיצוי החסר בנזק הישיר לרכבו ובשכר טרחת השמאי, וויתר על כל יתר טענותיו ובכללן הטענה לירידת ערך הרכב. לאור הכרעתי זו, מתייתר הצורך לדון בטענתה הנוספת של הנתבעת כי לפי דוח "ועדת ששון" ירידת ערך בכלי רכב פרטיים תחושב רק לכלי רכב שגילם עד 9 שנים, בעוד רכבו של התובע הוא רכב ישן משנת ייצור 2003, בן 14 שנים במועד התאונה.

6. סוף דבר; אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 2,071 ₪ (1,896 ₪ + 175 ₪) בצירוף הוצאות משפט בסכום של 150 ₪, ובסך הכל 2,220 ₪ (במעוגל). הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.