ת"ק 11942-04-14 אלישע נ' מלון אורכידיאה אילת ואח'

1) מונחת לפניי תביעה לפצות את התובע בגין הטעיה ועוגמת נפש שנגרמו לו בשל התנהלות הנתבעים כטענתו, בכל הנוגע לפיצוי שניתן לו ולאשתו בדמות אירוח חינם במלון הנתבעת 1 (להלן: "המלון" או "הנתבעת"). התובע העמיד את תביעתו על סך 8,000 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובע טוען בתביעתו בין השאר, כי הוא ואשתו התארחו במלון מיום 30.12.12 עד יום 1.1.13 (להלן: "האירוח הראשון"). במהלך האירוח האמור אירעה תקלה בעטיה הייתה הפסקת מים משעה 06:30 עד השעה 09:00. התובע טען כי נגרמו לו ולאשתו עוגמת נפש רבה בשל האמור. נוכח זאת, פנה ביום 3.1.13, למלון בכתב ובו הביע את חוסר שביעות רצונו ממה שאירע וכן דרש פיצוי. לטענת התובע, לאחר פנייתו האמורה, שוחחה עמו פקידה בשם רוית (להלן: "רוית") אשר הודיעה לו כי יינתן לו פיצוי בדמות אירוח חינם של התובעים במלון, למשך שלוש לילות כאשר שווי ההטבה הוא 1,199 ₪ (להלן: "ההטבה"). ממכלול החומר שהונח לפניי, עולה כי לתובע נשלח שובר המקנה אירוח במלון למשך 3 לילות, על בסיס לינה וארוחת בוקר, בשווי 1,199 ₪ (להלן: "השובר"). על-גבי השובר האמור נרשמה התנצלות המלון ותקוותו לזמן את התובע לחוויה מתקנת. השובר חתום על-ידי "רוית מנהלת יח"צ".

התובע טוען כי עת החליטו לממש את ההטבה האמורה בתחילת שנת 2014, התקשרו למלון בכדי לבצע את ההזמנה ואז נאמר להם שוב כי מדובר באירוח חינם ולכן לא נדרשו לשלם עבור ההזמנה. התובע טוען כי עת הגיעו למלון ביום 9.2.14, נדהמו לגלות שהם מתבקשים לשלם סך של 1,199 ₪ אף שהובטח להם כי האירוח יהיה חינם. נוכח עמדת המלון, התובע ואשתו נאלצו ללון במלון אחר בעלות 990 ₪. התובע טוען כי נגרמו לו ולאשתו עוגמת נפש רבה נוכח התנהלות המלון. עוד טוען התובע, וצירף לכתב התביעה, אסמכתאות אשר מעידות כי אותה "הטבה" שנשלחה לו שווקה בעלות הפחותה מ-1,199 ₪ כך שבכל מקרה, אין מדובר ב-"הטבה". התובע טוען כי הוטעה ומגיע לו פיצוי.

כאמור, התביעה הועמדה על סך 8,000 ₪.

4)הנתבעים טוענים להגנתם, בין השאר, כי דין התביעה נגדם להידחות לגופה. הנתבעים דוחים את הטענה כי הובטחה לתובע "הטבה" בחינם כפי שנטען. התובעים טוענים כי המלון הוא בעל אופי מיוחד ומעולם לא אכזב ולא הייתה כל כוונה לעשות משהו שיפגע באורחיו. הנתבעים מאשרים כי אכן פנה התובע ל-רוית, שהיא מנהלת יחסי הציבור. הנתבעים מכחישים כי נאמר לתובע כי יקבל אירוח בחינם ללא תשלום, אלא נאמר לו שיקבל חוויה מתקנת עם ההנחה המקובלת ונכון ליום שליחת שובר ההנחה. לטענת הנתבעים, התובע עושה את עצמו "לא מבין". הנתבעים טוענים כי התובע לא נדרש לשלם באמצעות כרטיס האשראי במעמד ביצוע ההזמנה לאירוח השני, מכיוון שציין כי בידיו שובר הנחה, ובמקרים כאלה, התשלום מתבצע במלון עם הצגת השובר בדלפק הקבלה. לפיכך, התובע נדרש לשלם 1,199 ₪ עם הגעתו למלון.

הנתבעים טוענים כי בהתייחס לטענות התובע לפיהן נמצאו פרסומים אודות חבילות שדומות לזו ב-"הטבה" בעלות נמוכה יותר מההטבה עצמה, נטען כי מחיר ההטבה הנו כמצוין עליה נכון ליום הוצאתה וכי מחיר מרכז ההזמנות מתעדכן על בסיס היצע וביקוש ועל-פי שיקולים נוספים השמורים במערכת של הנתבעת. עוד טוענים הנתבעים כי פרסומי המחירים שנעשו על-ידי חברות תיירות ונופש אחרות, אינם רלבנטיים שכן חברות הללו רשאיות לייקר או להוזיל את עלות החבילות שנמכרות על-ידן. הנתבעים טוענים בהגנתם כי עשו מאמצים רבים על מנת לרצות ולהשביע את רצונו של התובע, ואף הוצע לו פיצוי לאחר הגשת התביעה, זאת לפנים משורת הדין - אך סירב. הנתבעים טוענים כי דין התביעה נגדם להידחות.