ת"ק 11870-09-15 ורשויאק ואח' נ' גמול נדל"ן למגורים בע"מ

בפניי תביעה לפיצוי כספי בסכום של 33,800 ₪ בגין איחור במסירת שתי דירות שהתובעים רכשו מהנתבעת על פי הסכמי רכישה בשנת 2007.

התובעים טוענים שמגיעים להם הסכומים הבאים:

1.התשלום שהנתבעת הסכימה לשלם בעת המשא ומתן בין הצדדים ב2011 - 8,500 ₪.

2.תשלום נסיעות לעבודה – 10,000 ₪.

3.תשלום שהתובעים נאלצו לשלם לבעל הבית שלהם עקב כך שלא פינו את הדירה השכורה במועד – 6,000 ₪.

4.פיצוי בגין "עיכוב, עוגמת נפש, התעלמות מוחלטת ואפילו זלזול" – 10,000 ₪.

התובעת אכן אישרה בפני בית המשפט שלפני 4 שנים הוצע לתובעים סך של 8,500 ₪ בגין איחור במסירה של שתי הדירות ונערכו אפילו כתבי ויתור וקבלה על הסכומים. התובעת גם מודה שהיא סירבה לחתום ולכן לא קיבלה את הכסף. הסיבה לכך שהיא סבורה שמגיע לתובעים סכומים נוספים בגין האיחור במסירה. הדירות לא היו מוכנות בזמן ונאלצו התובעים לשכור דירה בחיפה, כאשר התובעת עבדה באזור נתניה. לכן, נסעה הלוך ושוב כל יום בהוצאה של 800 ₪ בחודש. בראש נזק זה, התובעים עותרים לסך של 10,000 ₪.

התובעת גם מסרה לבית המשפט שהתובעים הפרו את החוזה עם בעל הבית בחיפה אשר לא הסכים לבטל את החוזה מכיוון שהם היו בחו"ל והיא לא הצליחה להשיג אותו.

אין מחלוקת על כך שמלוא שכר הדירה שולמה על ידי הנתבעת אלא כאן מדובר בפיצוי שהתובעים נאלצו לשלם לבעל הבית.

התובעת גם התלוננה שכאשר רצתה לשבת ולדבר על אפשרות של פשרה עם נציגי הנתבעת, לא קיבלו אותה יפה ולא היו מוכנים לבוא לקראתה.

"הם אמרו שמגיע לי 8,000 ₪ לקבל אותם בתנאי שאני אחתום על כתב ויתור שלא אתבע כלום מעבר לכך. לא הסכמתי" (עמ' 2 שורות 14-15).