נאור נ' וייס

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 11.10.15 שבה היו מעורבים אופני ספורט יוקרתיים ששייכים לתובע ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת 2.

התובע עותר לסכום של 17,190 ₪ על בסיס הערכת נזק לאופניים שהוא בעצמו הכין במסגרת תפקידו כמומחה בתחום.

התובע הוא מכונאי אופניים במקצועו ובעל חנות בקיבוץ העוגן. ביום האירוע רכב קונה פוטנציאלי בשם נתנאל נתנזון על אופניים וכאשר יצא לרכיבה קצרה באזור החנות, הנתבעת יצאה מכביש צדדי ופגעה באופניים.

לדברי מר נתנזון:

"יצאתי מהחנות. עשיתי פרסה... ירדתי לכיוון הבית שלי ולכיוון השדות. בצומת ראיתי שהנתבעת מתקדמת. הגעתי והיא פגעה בחלק אחורי של האופניים, היא פשוט נסעה עליי. עד שלא צעקתי גברת תעצרי היא לא עצרה" (עמ' 2-3 לפרוטוקול).

הנתבעת טוענת שאכן עצרה בתמרור עצור אבל כדי לראות את הכביש היא הייתה חייבת להתקדם וכך היא עשתה:

"לאט לאט לא הגעתי לרחוב הזה. התאונה לא קרתה בצומת. אני התקדמתי וכאשר התחלתי טיפה להתקדם במהירות של 10-20 קמ"ש פתאום עומד מולי בחור גבוה עם משקפיים, עם קסדת חצי מצד שמאל" (עמ' 3 שורות 10-13).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.בכל הנוגע לתאונה, אני מעדיף את גרסתו של מר נתנזון לעומת גרסת הנתבעת. מקובלת עליי שהנתבעת אכן עצרה בתמרור עצור והתקדמה לאט לאחר מכן אך ברור לי שהיא לא הבחינה באופניים וזו הסיבה להתנגשות. מאחת התמונות המצורפות בת/1 רואים שרכב הנתבעת עבר את תמרור עצור והיה אכן בתוך הצומת כטענת מר נתנזון.