קאפח נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה קטנה על סך 6,365 ₪ על פי פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל שעשתה התובעת בחברת הראל בטרם נסיעתה ללונדון בשנת 2017, הכוללת פרק העוסק באובדן כבודה.

רקע כללי

התובעת נחתה בלונדון אולם מזוודתה לא הגיעה עימה ליעדה. השהות של התובעת בלונדון הייתה למשך 7 לילות. התובעת פנתה לחברת הראל בדרישה לפיצוי בהתאם לפוליסה בגין אובדן המזוודה. ואולם 17 ימים לאחר הגעתה ללונדון, ולאחר שכבר שבה התובעת לישראל, נמצאה המזוודה והוחזרה לידי התובעת בישראל. בשום שלב של הטיפול בפנייתה של התובעת מול הראל, לא העלתה התובעת טענה כי המזוודה ניזוקה או כי נגנבו ממנה פריטים כלשהם ומשכך אין אלא להסיק כי המזוודה שבה לבעליה בשלום.

במהלך המו"מ שנוהל בין התובעת להראל טרם הגשת התביעה, דרשה התובעת לפצותה בסך של 100 דולר עבור כל אחד משמונה הלילות בהם שהתה בלונדון ללא המזוודה. מנגד, נאותה הראל לפצות את התובעת בסך של 100 דולר בסך הכל, וזאת בטענה כי בהתאם לסעיף 14.4.3 לתנאי הפוליסה היא אינה זכאית לכל סכום מעבר לזה. סעיף זה לפוליסה קובע בזו הלשון: "רכישת פריטים חיוניים במקרה של איחור בהגעת הכבודה" סך של 150$ ובניכוי 50$ השתתפות עצמית= סך הכל 100$. אין חולק כי סכום זה הועבר לחשבונה של התובעת זה מכבר. בנוסף, ועל מנת להפיס את דעתה הנסערת של התובעת, הציעה הנתבעת פיצוי נוסף מעבר לתנאי הפוליסה בסך 182 $ עבור הוצאותיה הריאליות של התובעת בלונדון עבור רכישת ציוד בשל אי הגעת המזוודה. פיצוי אחרון זה נדחה על ידי התובעת ועל כן הוגשה תביעה זו.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, דרישתה לפיצוי נוסף של 100 דולר עבור כל יתר הלילות מבוסס על הבטחה שנמסרה לה בשיחה טלפונית מול הנציגה של הראל גברת בשם מארה. עוד בטרם הגשת התביעה, לאחר שהוסבר לתובעת כי לא ניתן לפצות מעבר למה שנקבע בפוליסה במקרה דנן, דרשה התובעת לשמוע את שיחת הטלפון בה לטענתה נמסר מידע אחר. לאחר דין ודברים עם נציג הנתבעת ולאחר שהתובעת הבהירה לו כי הינה עומדת על זכותה להאזין לשיחה המוקלטת עם נציגת חברת הביטוח, הוצע לתובעת לסור למשרדי הראל ולשמוע את השיחה שהוקלטה. במעמד הדיון בפניי היום הודתה התובעת כי לא טרחה לעשות כן. יתרה מזאת, לדיון שנקבע בתביעתה לא טרחה התובעת לזמן את אותה הנציגה בשם מארה כעובדת של הראל. כאן המקום לציין כי בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת מכל וכל את טענת התובעת לפיה הוטעתה על ידי נציגת הנתבעת לחשוב כי הובטחו דברים אחרים מעבר לתנאי הפוליסה.

דיון והכרעה

לאור המקובץ לעיל, עולה כי התובעת לא הוכיחה טענתה כי נציגת הנתבעת הבטיחה לה תנאים שונים מעבר לאלו שקבועים בפוליסה: היא לא טרחה לזמן את הנציגה לדיון ולא טרחה לממש את ההזמנה לגשת למשרדי הראל ולהאזין לשיחה, מה שעשוי היה לאפשר לה באותו המעמד להקליט את השיחה לתמלל אותה ולהביאה לבית המשפט על מנת שתהווה ראיה להוכחת טענתה.

במאמר מוסגר אציין כי אף אם נצא מתוך הנחה כי דברי הנציגה יכלו אולי להתפרש בצורה ששנויה במחלוקת בין הצדדים ועלולה להתפרש לשני פנים, מה שכאמור לא טרחה התובעת להוכיח והנטל כידוע מוטל עליה, ספק בעיניי אם זה היה מחייב את הנתבעת, עת לשון הפוליסה ברורה ונהירה ואינה משתמעת לשני פנים והייתה בידיעת התובעת או לכל הפחות, התובעת יכלה בכל עת לעיין בתנאיה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כפי ששבתי והסברתי לתובעת במעמד הדיון, כי לא ניתן לפצות מבוטח מעבר לסכומי הפיצוי הקבועים בפוליסה שרכש מאת המבטחת. פוליסת ביטוח הינה חוזה לכל דבר ועניין ולשונה במקרה זה ברור: האירוע הביטוחי במקרה דנן בעטיו זכאית התובעת כמבוטחת לתגמולי פוליסה הינו אחור בהגעת המזוודה, ללא קשר למשך האיחור, ואין עסקינן באובדן או גניבת מזוודה, כפי שניסתה התובעת לראשונה לטעון במעמד הדיון, וזאת אף אם נתעלם לרגע משינוי החזית המובהק ביחס לטענות שהעלתה בכתב התביעה.