ת"ק 10782-07-14 מילוא נ' כהן

לפניי תביעה לביטול עסקה לרכישת ארון וספרייה ופיצוי בגין עוגמת נפש, בסך כולל של 10,200 ש"ח, שעילתה הפרת חובות המוטלות על מוכר לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק המכר"). עניינה של המחלוקת בשאלה אם ארון בגדים שייצר וסיפק הנתבע לתובע מעלה ריח רע כתוצאה מפגם בייצור.

1.ביום 2.4.2014 הזמין התובע מן הנתבע, נגר במקצועו, ארון וספריה על פי הזמנה ושירטוט. כעבור כשבועיים ימים סופק הארון והורכב בביתו של התובע. לטענת התובע, מיום הגעת הארון התלונן הלה בפני הנתבע כי לארון ריח מוזר שלא ניתן להתעלם ממנו. לאחר מספר ימים הגיע הנתבע לבית התובע, הריח את הארון וטען כי אין כל בעיה, והריח נובע מאחד מבגדיו של התובע המפיץ ריח רע. לטענת התובע מקור הריח הוא בחומרי הגלם שבהם השתמש הנתבע בתהליך ייצור הארון. התובע, שעמד על דעתו כי הארון מפיץ ריח רע, ביקש מהנתבע לא לספק לו את הספרייה מתוך חשש שגם היא תפיץ ריח דומה. כמו כן ביקש התובע פעמים מספר לבטל את העסקה כולה ולהשיב לו את כספו. משסירב הנתבע – הגיש התובע (ביום 30.7.2014) תביעה זו, ובה הוא מבקש לבטל את העסקה, להשיב לו את כספו וכן לחייב את הנתבע בסך של 5,000 ש"ח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו.

2.לטענת הנתבע, התובע יצר קשר עמו מספר ימים לאחר קבלת הארון וטען כי הארון מפיץ ריח רע. למחרת הגיע הנתבע לבית התובע, הנתבע הריח ריח לא נעים כהגדרתו, אך לשיטתו מקור הריח היה מגבת לחה שהייתה בארון. הנתבע ניסה להסביר לתובע שמקור הריח אינו בארון אלא במגבת שמצויה בתוכו. התובע לא קיבל טענה זו וביקש לבטל את העסקה כולה, ולקבל את כספו בסך 5,200 ש"ח בחזרה – בקשה שלה סרב הנתבע משלא מצא הצדקה לכך. התובע ציין כי ביום אספקת הארון סופקו ארונות דומים לשלושה לקוחות מרוצים.

3.התובע מייסד את תביעתו לביטול העסקה על הוראות חוק המכר. סעיף 11 לחוק המכר קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר "נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם" (סעיף 11(2) לחוק); או "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מההסכם" (סעיף 11(3) לחוק); או "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים" (סעיף 11(5) לחוק). אין חולק שאם אכן סופק ארון עם ריח רע שמקורו בחומרי הגלם שישמשו ליצורו – הרי שהמוכר, הנתבע, לא קיים את חיוביו ולתובע עומדת הזכות לביטול העסקה ולהשבת תמורתה (בהנחה שניתנה הזדמנות למוכר לתקן את הליקוי מיד, והוא לא עמד בה).

4.לנוכח אופי המחלוקת, מצאתי לנכון – באופן חריג וכדי שלא להכביר עלויות על הצדדים – להריח את הארון בעצמי. על כן קיימתי ביקור בנוכחות הצדדים בבית התובע, והצדדים הסכימו שהתרשמותי מהריח של הארון תכריע את גורל התיק. ביום 28.3.2016 בשעות הבוקר הגעתי לבית התובע (בליווי מתמחה מלשכתי) כדי להתרשם מהריח. התובע הפנה אותי לחלק מהארון שלטענתו מפיץ ריח רע. הארון היה ריק מתכולה. לאחר שהרחתי את הארון פעמים מספר, מצאתי כי לא מדובר בריח רע החורג מגדר הרגיל ושמקורו בפגם בייצור. למעשה, לא הרחתי כל ריח לא נעים. ייתכן שהיה ריח כלשהו בהתחלה, אולם כיום אין ריח כזה, ומדובר בארון תקין ושמיש. על כן אין הצדקה לביטול העסקה.

5.התביעה נדחית. התובע רשאי לאסוף את הספריה בתיאום עם הנתבע ועל חשבון התובע. לחלופין, יוביל הנתבע את הספריה לבית התובע בתמורה לתשלום סביר שהתובע יישא בו, הכל תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. יסרב התובע לשתף פעולה עם הנתבע בטווח זה, יהיה הנתבע רשאי לנהוג בספריה מנהג בעלים. לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ט באדר ב' התשע"ו, 29 במרץ 2016, בהעדר הצדדים.