פסק דין 10751-04-14

1) עניינה של התביעה הוא טענת התובע, המרכזית, לפיה לא סופק סולר הסקה (להלן: "הסולר") אף ששילם בגין כך. התובע העמיד את תביעתו על סך 5,363 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) לטענת התובע בתביעתו, בין השאר, ביום 18.12.13 רכש מהנתבעת 500 ליטר סולר, ובתמורה שילם 3,735 ₪. לדידו, הכמות האמורה הוספה על 200 ליטר סולר שהיו במיכל קודם לכן. התובע טוען כי ביום 29.12.13 ההסקה הפסיקה לפעול. באותו יום 29.12.13 התברר כי במיכל קיימים רק 150 ליטר סולר. לטענת התובע’ מיום האספקה (18.12.13) ועד יום 29.12.13 נעשה שימוש במערכת ההסקה למשך 5 ימים בלבד. לא נמצאו סימני דליפה או נזילה. לדידו של התובע, מבדיקה שנעשתה על-ידי טכנאי, ממוצע הצריכה היומי של מערכת ההסקה הוא 12 ליטר ליום, על כן, לדידו של התובע לא ייתכן כי כל הכמות שסופקה על-ידי הנתבעת ואף יותר ממנה, נצרכה במהלך הימים שבין 18-29.12.13. לטענת התובע, אף שהמונה של מיכלית הנתבעת הצביע על אספקה של 500 ₪, אך בפועל לא הוזרם דבר. התובע העמיד את תביעתו כאמור, על סך 5,363 ₪, אשר כולל סך של 3,735 ₪ בגין הסכום ששולם לנתבעת עבור רכישת הסולר, שלא סופק בפועל; 448 ₪ עבור בדיקת הטכנאי וכן 1,000 ₪ בגין סכום "שהתחייב" לשלם כשכר טרחה לעורך-דין.

4)הנתבעת טוענת להגנתה בין השאר, כי ביום 15.12.13, בתקופה השלג ששררה באזור ירושלים, משפחת התובע הזמינה מהנתבעת "סולר" וביקשה כי האספקה תהיה באופן מידי כיוון שלא נותר להם סולר. בשל לחץ ביקוש אותה תקופה נוכח סופת השלג, הסולר סופק ביום 18.12.13 והתובע עצמו היה נוכח במעמד האספקה וראה כי שעון המונה במיכלית היה מאופס טרום האספקה, וכי לאחר האספקה הראה המונה 501 ליטר. לטענת הנתבעת, בעקבות תלונת התובע מיום 29.12.13 לפיה המיכל בביתו ריק, ביקר נציג הנתבעת בבית התובע ביום 30.12.13 ומצא כי במיכל קיים סולר בכמות 240 ליטר. הנתבעת טוענת כי בשל הסופה ששררה כאמור בתקופה הרלבנטית, מערכת ההסקה פעלה 24 שעות ביממה ובימים קרים, המערכת צורכת כמות גדולה של סולר. הנתבעת טוענת כי סביר מאוד באותה תקופה כי נצרכה כל הכמות שסופקה על-ידי הנתבעת.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)לאחר שעיינתי במכלול החומר שהונח לפניי וממכלול התמונה העולה מחומר זה, אני מבכר את גרסת הנתבעת על גרסת התובע. גרסת התובע מעוררת מספר קשיים ראייתיים, כפי שאעמוד עליהם להלן, אשר מקשים על קבלתה. התובע לא הניח לפני בית המשפט תשתית ראייתית ברורה ומשכנעת שיש בה לבסס טענה של "כישלון תמורה" לפיה לא קיבל את הסחורה שהוזמנה על-ידו ואשר בגינה שולמה התמורה ששילם.

עם זאת, כבר יוער שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובע היה נוכח במועד אספקת הסולר על-ידי הנתבעת ביום 18.12.13. זאת ועוד, לא נוכחתי שיש מחלוקת כי מונה מיכלית הנתבעת הצביע על אספקה של 500 ליטר סולר במועד האספקה [שורות 17-18, עמוד 1 בפרוטוקול]. בהקשר זה, התובע טוען כי סופק "אוויר" [שורה 25, עמוד 1 בפרוטוקול] והנתבעת טוענת כי סופק "סולר". אין מחלוקת גם כי סמוך לאותה תקופה שררה באזור ירושלים סופת שלגים.