ת"ק 10428-02-16 שיטרית נ' מלכה

מונחת בפניי בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 4.4.16 בהעדר התובע.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי לא התייצב לדיון, מחמת שהפקידה בביהמ"ש "אמרה לי עוד חצי שנה", וכי כאשר ההזמנה הגיעה לביתו "לא כתבתי לי תאריך עם תזכורת, ולכן עבר לי התאריך של המשפט, ולא הגעתי. רק אתמול אחי הסתכל במכתב וראה שהתאריך עבר".

בתגובת המשיב שהוגשה היום נטען כי בהתאם להלכה הנוהגת, על מבקש הביטול להוכיח הן את הסיבה אשר גרמה למחדלו להתייצב לדיון והן את סיכויי הגנתו אילו יבוטל פסק הדין, והוא יורשה להתגונן במשפט.

נוכח זאת, נטען כי המבקש לא הראה טעם טוב להיעדרותו מהדיון, ומשמצרפים לכך את העובדה כי המבקש כלל לא פירט בבקשה ביחס לסיכויי הצלחתו בהליך העיקרי, שממילא אינם גבוהים לפי הנטען נוכח האמור בכתב ההגנה, כי אז צירוף הטעמים גם יחד שוקל כדי דחיית הבקשה.

חרף האמור, טען המשיב כי ככל שביהמ"ש יקבע כי יש מקום לבטל את פסק הדין, כי ראוי שיעשה כן בכפוף לתשלום הוצאות בגין התייצבותו יחד עם נציג איילון חב' לביטוח.

דיון

כמאמר המשיב, המבחנים לצורך ביטול פסק דין הינם, האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד, האם הראה המבקש טעמים ראויים שהצדיקו העדר התייצבותו לדיון, והאם הועלו טענות ראויות לבירור לגופו של עניין, כאשר בשלב זה אין מדקדקים בבדיקת הטענות, או בדרכי הוכחתן, בפרט בהינתן העובדה כי זכות הגישה לערכאות הינה בבחינת זכות יסוד.

תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין תוגש תוך 7 ימים מיום שהומצאה לבעל הדין ההחלטה.

במקרה דנא השכיל המבקש להגיש הבקשה 3 ימים בלבד לאחר שניתן פסק הדין, באופן המלמד נכוחה כי הבקשה הוגשה במועד, ואפשר גם כי הדבר תומך בטענתו כי אומנם שגגה נפלה תחת ידו שעה שלא היה ער למועד הדיון.