ת"ק 10413-07-14 אורגד נ' ספושניק ואח'

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, בסמוך לתאריך 13.11.12, שכרו הנתבעים את שירותיו, כיועץ ביטוחי, כדי שיטפל עבורם באיתור וריכוז של תשלומים פנסיוניים של עובדי שתי חברות שבבעלותם.

סוכם בין הצדדים, בהסכם בע"פ, כי שכרו של התובע יעמוד על הסך של 7,000 ₪, בתוספת מע"מ.

לטענת התובע, ביצע את כל שסוכם עמו כי יבצע, אך הנתבעים לא שילמו את מלוא שכרו ונותרו חייבים לו סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וסה"כ 2,360 ₪.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי ההסכם עם התובע לא נעשה עמם אלא שהיה זה הסכם בין התובע לחברות שהינן בבעלות הנתבעים ולראיה – התשלום החלקי ששולם לתובע התבצע באמצעות חברה, עפ"י חשבונית שהתובע הפנה אליה.

בנסיבות אלה, עתרו לדחות את התביעה כנגדם.

במהלך שמיעת הראיות, כאשר הנתבע 1 כלל לא התייצב בביהמ"ש, העלה הנתבע 2 טענה נוספת, חדשה, כאילו לא השלים התובע את מלוא העבודה ולכן אינו זכאי למלוא שכרו.

כן טען עוד כי אין לביהמ"ש לתביעות קטנות סמכות לדון בתובענה, הואיל והתובע הינו "גוף עיסקי" וכך אף הנתבעים.

התובע, בעדותו בביהמ"ש שהיתה מהימנה עליי לחלוטין, העיד כי אינו חברה בע"מ אלא עוסק מורשה וכי הינו רשאי לתובע בביהמ"ש לתביעות קטנות.

התובע העיד כי הנתבע 1 הוא שפנה אליו וביקש כי יבצע עבורו את העבודות וכי ההתקשרות בין הצדדים לא היתה עם חברה כלשהי של הנתבעים.

ואכן, עיון בתכתובות שצורפו לכתב התביעה, מצביע על כך שכל חילופי הדברים נעשו בין התובע לנתבע 1, באופן אישי, ולא כמייצג של חברה כלשהי, כאשר הנתבע 1 אינו חותם על התכתובות בשמה של החברה שבבעלותו.