מזרחי ואח' נ' בתי שכון בזכרון יעקב בע'מ ואח'

בפניי תביעה לפיצוי בגין איחור במסירה של דירה בת חמישה חדרים בחדרה (להלן: הדירה), אותה רכשו התובעים מידי הנתבעות לפי הסכם מכר מיום 5.7.2013.

תמצית טענות התובעים

בכתב התביעה ובדיון בפניי טענו התובעים, כי על פי הסכם המכר היה על הנתבעות למסור לידיהם את הדירה ביום 31.10.2014 (להלן: מועד המסירה החוזי), בעוד שבפועל נמסרה הדירה לידיהם רק ביום 23.3.2015, כלומר, באיחור של קרוב לחמישה חדשים.

נטען, כי במעמד חתימת ההסכם חתמו התובעים גם על נספח שינויים, בו נכתב כי ידוע להם כי הזמנת שינויים וביצועם עלולים לגרום לעיכובים בהשלמת הנכס והבית ולפיכך לא תחול על הנתבעות אחריות בקשר לאיחור במסירת הדירה, הנובע מהזמנת השינויים. נטען, כי נספח השינויים האמור אינו קובע מה פרק הזמן בו יידחה מועד המסירה כתוצאה מביצוע שינויים כאמור ואינו כולל הגדרה של מועד מסירה חוזי חדש.

נטען, כי כבר בחודש אוגוסט 2013, כחודש ימים לאחר החתימה על הסכם המכר, פנו התובעים לנתבעות בבקשה לביצוע שינויים בדירה. נטען, כי פגישה בעניין התקיימה ביום 8.9.2013 בין התובעים ובין מתאמת השינויים אצל הנתבעות, הגב' סיוון כהן, ובמהלכה הציגו התובעים לסיוון את השינויים שהם מבקשים לבצע בדירה. נטען, כי בסיום הפגישה התחייבה סיוון לשלוח לכם תמחור של כלל השינויים. נטען, כי חרף התחייבות זו לא נשלח אל התובעים תמחור השינויים, זאת חרף פניות חוזרות ונשנות שלהם אל סיוון. נטען, כי רק ביום 9.1.2014 התקיימה פגישה נוספת בינם ובין סיוון, לאחריה הבטיחה שוב להעביר להם את תמחור השינויים, אולם זה לא הועבר; נטען, כי רק לאחר שהתובעים פנו אל רכזת פניות הדיירים מטעם הנתבעות, גב' מיטל שועה, ולאחר פניות חוזרות ונשנות, קיבלו סוף סוף את התמחור המיוחל בחודש מאי 2014, וחתמו עליו ביום 19.5.2014 לאישור ביצוע השינויים. נטען, כי בשולי העמוד האחרון של התמחור נכתבה הערה בזו הלשון - "*עיכוב במסירת הדירה 90 ימי עבודה". נטען, כי דחייה זו של מועד המסירה החוזי נעשתה באופן חד צדדי וללא הסכמת התובעים. נטען, כי במועד בו התקבל תמחור השינויים לא היתה לתובעים כל ברירה אלא לחתום עליו, שכן כבר הזמינו מטבח, ריצוף, חיפוי וכדומה מספקים חיצוניים בהתאם לשינויים שביקשו. נטען, כי במועד החתימה על תמחור השינויים לא היתה הדירה בנויה עדיין, וכי השינויים שהתבקשו הם מינוריים, ואשר אינם מצדיקים דחייה של מועד המסירה.

לאור כל אלו עתרו התובעים לפיצוי בגין איחור במסירת דירה בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק המכר (דירות)), לפי החישוב הבא: דמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה - 4,600 ₪, במכפלה של 1.5, למשך 4.733 חדשים = 32,660 ₪, הוא סכום התביעה (לא כולל הוצאות משפט).

תמצית טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות, התובעים פנו בבקשה לביצוע שינויים בדירה בחודש מאי 2014. נטען, כי השינויים שהתבקשו היו שינויים רחבי היקף. נטען, כי הובהר לתובעים במפורש כי ביצוע השינויים המבוקשים יהיה כרוך בדחיית מועד המסירה ב - 90 יום וכי התובעים הסכימו לכך. נטען, כי מעבר ל - 90 ימי הדחייה האמורים זכאיות היו הנתבעות, על פי הסכם המכר, למסור את הדירה באיחור של עד 60 יום ללא סיבה (שני "חדשי החסד"). נטען, כי לאור האמור לעיל, הן היו רשאיות לדחות את מועד המסירה ב - 150 יום, כלומר, חמישה חדשים, ואילו הדירה נמסרה בטרם חלף מועד זה. לפיכך, טוענות הנתבעות, אין התובעים זכאים לתבוע את הנתבעות בגין איחור במסירה, אין הם זכאים לפיצוי כלשהו ודין תביעתם להידחות.

דיון ומסקנות

איחור במסירה - המצב המשפטי

סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע כי: