קרן ואח' נ' הוט מובייל בע"מ

לפני תביעה על סך 31,500 ₪.

התובעים טוענים כי על הנתבעת לפצותם בקשר לנסיבות המתוארות בכתב התביעה, כדלקמן:

במאי 2016 בוצע ניוד של קוי הטלפון הנייד של התובעים אל הנתבעת. בשל תקלה שהתעוררה באחד המכשירים בקשר לניוד הופנו התובעים למרכז שירות של הנתבעת.

בעת שפנתה התובעת 1 (להלן: התובעת) למרכז השירות הציע לה נציג הנתבעת עסקה לרכישת מכשיר טלפון חדש בעלות חודשית של 30 ₪. התובעת אינה דוברת עברית על בוריה והובטח לה כי פרטי העסקה יישלחו אליה בדואר. העסקה נכרתה ללא הסכם חתום.

עם קבלת החשבונית הראשונה התברר לתובעת כי חויבה בסכום של 109 ₪, וכאשר פנתה לנציג הנתבעת מסר זה כי כי "הכל בסדר", המסמכים יישלחו בדואר והחיוב הבא יהיה על סך 30 ₪, כמובטח.

בפניה נוספת למרכז השירות התכחש נציג הנתבעת להבטחה בדבר עסקה בעלות של 30 ₪. הנתבעת ונציגיה סירבו לבטל את העסקה, על אף דרישת התובעים, בטענה כי בידם עסקה חתומה על ידי התובעת. דרישה להמצאת המסמך החתום לא נענתה.

רק בחודש אוגוסט, ורק לאחר פניית עורך דין מטעמם של התובעים לנתבעת, אישרה הנתבעת כי למעשה אין בידיה הסכם חתום ורק בספטמבר הציעה הנתבעת לבטל את העסקה בכפוף לדמי ביטול. הצעת התובעים כי הנתבעת תכבד את העסקה שהובטחה, בעלות של 30 ₪ לחודש, לא נענתה.

התובעים טוענים כי במעשיה הפרה הנתבעת את האיסור על הטעיה וניצול מצוקה של התובעת וכי בשל כך הם זכאים לפיצוי שאינו תלוי בנזק בסך 10,000 ₪. מאחר שמדובר בנסיבות מחמירות, מוסמך בית המשפט לפסוק אף פיצוי בסכום גבוה יותר – ומכאן נגזר סכום התביעה.

לתמיכה בתביעה צירפו התובעים פרסום המעיד על מחיר השוק של מכשיר הטלפון שנמכר להם על ידי הנתבעת, חשבונית והתכתבויות עם הנתבעת.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי הנציג מטעמה הבהיר לתובעת שמחיר העסקה 109 ₪ לחודש וכי לא היתה כל הטעיה או מרמה מצדה. משלא נמצא ההסכם החתום על ידי הצדדים היתה מוכנה הנתבעת לבטל את העסקה, על אף שהתובעת ממשיכה לעשות שימוש במכשיר שרכשה.

בדיון העידו התובעים ונציגת הנתבעת. התברר כי התובע 2 (להלן: התובע) לא נכח במעמד העסקה ולמד אודות נסיבותיה מהתובעת. התובעת, לעומת זאת, הבהירה כי נציג הנתבעת שוחח עמה ברוסית וזאת בניגוד לטענה שבכתב התביעה ולפיה ניצלה הנתבעת את היותה של התובעת עולה חדשה שאינה בקיאה בשפה העברית.

הנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובעים. המוציא מחברו – עליו הראיה.

התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה התחייבות שנתנה וחייבה אותם במחיר שונה מזה שהובטח.

כאמור, איש מהצדדים לא תמך טענותיו במסמך בכתב וההכרעה תלויה במידת האמון שיכול בית המשפט לייחס לגרסת התובעים.

התובע, כאמור, לא נכח במעמד העסקה ולא יכול להעיד על מה שנאמר ולא נאמר בה.