ת"ק 10113-08-16 אמלין נ' אל-על- קשרי לקוחות

התובעת הגישה תביעה נגד חברת אל על בגין עוגמת נפש ו"נזק רפואי" שנגרם לה, לטענתה, בעקבות חבילת טיסה שרכשה ממנה באופן מקוון. תחילה העמידה התובעת את סכום התביעה על 5,000 ₪. מאוחר יותר ביקשה לתקן את כתב התביעה ולהעמידה על סכום של 10,000 ₪.

התובעת רכשה ביום 27.1.16 כרטיס טיסה לניו יורק ביום 16.3.16 (001LY) וחזרה בקונקשן מפורט לודרדייל (פלורידה) לניו יורק ומניו יורק לתל אביב ביום 5.5.16 (028LY). עבור טיסות אלה שילמה התובעת לאל על סך של כ-934$.

לגרסת התובעת בכתב תביעתה היא חוותה עוגמת נפש כבר בטיסה הלוך, שכן אף שבנה הזמין לה מושב מראש נאמר לה שארעה תקלה וכי תוכל לקבל מושב מועדף בתוספת 300$ חלף המקום שהוזמן על ידה. בסופו של דבר נמצא לה, לטענתה, מקום בסוף המטוס בסמיכות לשירותים.

ממשיכה וטוענת התובעת בכתב תביעתה, שבטיסה חזרה, נאמר לה בדלפק אל על כי הטיסה מלאה וכי כנראה תאלץ לדחות את הטיסה ארצה. לטענתה בשיחה שניהל בנה עם נציג אל על בארץ נאמר לו שלא ניתן לסייע לו. לדבריה, "נכנסתי להתקף חרדה וייאוש – להיות תקועה בשדה תעופה של ארץ זרה בגיל 64, במצב בריאותי לא תקין וכאשר אינני שולטת בשפה האנגלית... חשתי ברע והתמוטטתי על הרצפה. לאחר שנציג אל על ראה כי התמוטטתי על הרצפה פנו אלי מחברת אל על וסידרו לי מקום על הטיסה לאחר שעה ארוכה של חוסר וודאות ומועקה קשה".

במכתב ששלחה התובעת לשירות הלקוחות של אל על ואשר צורף לכתב התביעה, ביקשה התובעת החזר כספי בגין כרטיס הטיסה וכן פיצויי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

בכתב הגנתה הכחישה אל על את טענות התובעת. כמו כן טענה כי לא נגרם לתובעת נזק כלשהו וגם אם היה נגרם כזה, הרי שאין מדובר בנזק הניתן לפיצוי בהתאם לדין החל במקרה דנן.

לגרסת אל על, התובעת לא הזמינה מראש מושב לאף אחת מהטיסות.

ביחס לטיסה הלוך הוקצה לה מושב בשורה 53 (F53), שהיה זמין אותה עת אולם לאחר שהתובעת ביקשה לעבור לקדמת המטוס הועברה למושב קדמי בשורה 27 (C27).

ביחס לטיסה חזור, מאחר שהיה חשש לרישום יתר בטיסה נתבקשה התובעת להמתין כשעה עד שהנושא יוברר. בסופו של דבר לא היה רישום יתר והתובעת עלתה למטוס והושבה בשורה הראשונה בכסא 21C. לטענות התובעת בדבר התמוטטותה טענה אל על כי בהתאם לנהלים אם אכן קורה דבר כזה אל על מחויב להזמין משטרה וצוות רפואי ולמלא דו"ח בהתאם, אולם לא נמצא כל דו"ח כזה ביחס למקרה דנן ולא הוזמנו למקום צוותי חירום כאמור ומכאן מסקנתה כי לא היו דברים מעולם.

אל על הוסיפה וטענה כי גם על פי האמנה לאחוד כללים מסוימים בדב תובלה בינלאומית באוויר (אמנת מונטריאול) ומכח חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980 אין לתובעת עילת תביעה כנגדה בנסיבות דנן.