ת"ק 10034-03-15

התובע עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין הוצאות תיקונו של צינור ביוב 50 מ"מ שבמטבח דירתו, כאשר צינור זה מתחבר לצינור הבית המשותף, וכן לפצותו בגין תשלום שלו עבור נזקים לדירות שכנותיו, שנגרמו עקב נזילת מים מצינור זה, כמפורט בכתב התביעה.

בכתב ההגנה העלו הנתבעות טענות שעיקרן הן כי תביעתו של התובע התיישנה, כאשר חלפו למעלה משלוש שנים מיום אירוע מקרה הביטוח, שהתרחש בפברואר 2011 והסתיים במרץ 2011.

כן טענו הנתבעות כי האירוע מחודש אפריל 2012, כפי שפורט בכתב התביעה, הינו אירוע נוסף "נפרד ומנותק מזה המתואר בכתב התביעה" (סעיף 8 לכתב ההגנה).

הנתבעות טענו עוד כי בגין אותו אירוע נוסף, חדש, פנה התובע לקבלת שירות משרברב פרטי ולא פנה אל הנתבעת 2 שהיא ש"צריכה לבצע תיקונים בגין נזקי צנרת בדירת התובע" (סעיף 14 לכתב ההגנה).

הנתבעת טוענת, בעצמה, כי ענייננו באירוע חדש, מאפריל 2012, שאינו זה שעליו דיווח לה התובע לראשונה בפברואר 2011.

משמע, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

למרות שמחוות דעתו של השרברב מטעם התובע, מר אריה נאור, כפי שצורפה לכתב התביעה עולה, לכאורה, כי הנזילה שאיתר בצינור הניקוז של המטבח בתאריך 26.4.12, היתה ממושכת והיא שגרמה לרטיבות בדירות שמתחת לדירת התובע, כך שחוות דעת המפקח מטעמה של הנתבעת היתה שגויה וכן אף דרישת הנתבעת כי התובע יחתום על כתב ויתור על כל תביעה עתידית בגין אותה נזילה – דרישה שלא היה לה מקום – הנני נכונה לקבוע כי אכן ענייננו בנזק חדש שהתרחש באפריל 2012, כאשר לגביו, כאמור, התביעה טרם התיישנה.

אכן, בהתאם לתנאי הפוליסה שנערכה בין התובע לנתבעת 1, היה עליו לבצע את התיקונים באמצעות הנתבעת 2.

אולם, הנתבעות לא הוכיחו כי אי מילוי תנאי זה שולל מן התובע כליל את זכותו לתבוע את הנתבעות בגין נזקיו.

הנתבעות אף לא הוכיחו כי התשלום ששילם התובע לשרברב מטעמו היה מופרז ולא שיקף את ערכה האמיתי של העבודה שנעשתה בביתו.

בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת כי התובע זכאי להחזר הסכום ששילם בגין ביצוע התיקונים בביתו, בסך של 2,900 ₪.

כן הנני מקבלת את טענת התובע כי נגרמו לו נזקים כלליים והנני קובעתם בסך של 750 ₪.