ת"צ 55171-04-13 אברמוביץ נ' עיריית בני ברק

לפניי תובענה ייצוגית מנהלית על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"), שעניינה חוקיות גביית אגרות חניה וקנסות בגין אי תשלום אגרה, במפרץ חניה בבעלות פרטית. התובע עותר להשבת הכספים, שנגבו לטענתו בניגוד לדין, לחברי הקבוצה.

נשוא התובענה הינו מפרץ חניה המחובר לכביש בחזית הבניינים ברח' זכריה 3-5 בבני ברק, הידועים כגוש 6122 חלקה 920 (להלן: "המפרץ" ו-"הבניינים" בהתאמה), בו גבתה הנתבעת, עיריית בני ברק (להלן: "העירייה"), אגרות חניה וקנסות בשל אי תשלום אגרת חניה (להלן: "האגרות" ו"הקנסות" בהתאמה, וביחד "התשלומים").

התובע טען, כי מפרץ החניה הינו בבעלות פרטית של בעלי הזכויות בבניינים, ולכן העירייה נעדרת סמכות לגבות תשלומים בגין החניה בו; העירייה טענה, כי המפרץ מוגדר תכנונית לשימוש ציבורי, ויש לה לכן סמכות להגדירו כמקום חניה מוסדר (בתשלום), מכוח חוק העזר העירוני ולחילופין לאור הסכמת בעלי הזכויות.

ביום 12.8.2014 אישרתי את בירור התובענה כייצוגית, וכעת נותר להכריע בשאלות הבאות:

• האם לעירייה סמכות לגבות תשלומים במפרץ החניה;

• ככל שיקבע שהגבייה נעשתה שלא כדין, מהו סכום ההשבה וכיצד תבוצע.

   

   

  דיון והכרעה

  סמכות העירייה לגביית אגרת חניה בשטח בו אין לה זכויות קנייניות

השאלה המונחת להכרעה הינה ממוקדת - האם רשאית העירייה לגבות תשלומים על שימוש ציבורי לחניה בשטח פרטי (ר' ס' 29 להחלטתי בבקשת האישור). לעירייה שתי טענות למקור סמכותה. האחת, כי מדובר בשטח שנועד תכנונית לשימוש הציבור; השנייה, כי בעלי הזכויות נתנו הסכמתם להפיכת מפרץ החניה למקום חניה מוסדר בתשלום.