ת"צ 54708-05-12 שלום נ' עיריית תל אביב ואח'

מבוא

1. לפני בקשה לאישור הסכם פשרה בהתאם לסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

בבקשה עתרו הצדדים לתיקון הגדרת הקבוצה כך שתכלול גם את קבוצת ההמשך שנוצרה ממועד הגשת בקשת האישור ועד ליום אישור ההסכם בפועל. כמו כן עתרו לפרסום ההסכם לציבור ולקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש"), כמו כן ביקשו שלא למנות בנסיבות בודק ולבסוף ביקשו לאשר הסכם הפשרה ככל שלא תוגשנה התנגדויות או ככל שאלה תדחנה תוך פרסום הודעה מתאימה אודות אישורו לציבור. לבקשה צרפו הצדדים תצהירים עפ"י ס' 18(ב) לחוק.

2. בתאריך 6.4.2016 ועפ"י סמכותי בסעיף 18(ג) לחוק, הוריתי על פרסום הבקשה וכן העברתה להתייחסות היועמ"ש ומנהל בתי המשפט. פרסום אמנם בוצע, התנגדות אחת מטעם 16 איש המתייחסים לנסיבות מקרה אחד הוגשה והיועמ"ש מסר עמדתו. דיון התקיים בתאריך 14.7.2016 במעמד הצדדים, נציג היועמ"ש ונציג המתנגדים לאחריו הצדדים הגישו סיכומים לעניין הגמול ושכה"ט וכעת ניפנה ביהמ"ש לתן הכרעתו.

רקע

3. התובענה הייצוגית הוגשה בטענה ולפיה למרות הקבוע בסעיף 17 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה , תשכ"ה-1965, (להלן: "חוק התכנון והבניה") שעניינה היטל השבחה, על פיו סכומים ששילם נישום ביתר או שבוטלו, יוחזרו בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 (להלן: "חוק ההצמדה"), בפועל משיבות המשיבות הסכומים ששולמו ביתר כשהם כוללים הפרשי הצמדה חלקיים בלבד וללא ריבית.

ביהמ"ש התבקש להורות למשיבות להשיב היטל ההשבחה ששולם ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור 0.75% לחודש על התקופה שממועד תשלום היטל השבחה ועד ליום ההשבה בפועל ובהתייחס לכל מי שלא קיבל השבה ראויה כאמור בפרק זמן של 24 חודשים שקדמו למועד הגשת התובענה הייצוגית.

עוד התבקש ביהמ"ש לקבוע, כי עילות התביעה הן מדיני עשיית עושר ולא במשפט וגביית תשלומי חובה בניגוד לדין וללא סמכות, עילות מתחום המשפט המנהלי, ולבסוף עילות נזיקיות. כן התבקש ביהמ"ש לקבוע, כי התובענה מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה, כי ההחלטה שתינתן תפורסם בהתאם לחוק ולבסוף התבקש ביהמ"ש לחייב המשיבות בשכ"ט עו"ד וגמול מתאימים.

4. המשיבות סברו, כי אין לתובעת כל יריבות עם עיריית ת"א. כמו כן התובעת לא מיצתה הליכים באשר נושא ההשבה מצוי בסמכותה של וועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, כי הסעדים המבוקשים אינם כלולים בחוק באשר פרט 11 בתוספת לחוק מתייחס ל"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין" (ההדגשה הוספה). עוד טענו, כי אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה וכי לא מתקיימים תנאי החוק לאישור התובענה כייצוגית.

המשיבות הדגישו, כי הוועדה המקומית הינה גוף נפרד מהעירייה. הוועדה המקומית, כך טענו, אינה מחויבת בהשבת ריבית פיגורים ממועד תשלום ההיטל אלא אך מהמועד בו ניתנה הכרעת השמאי המכריע וזאת נלמד מסעיף 17 עצמו הקובע כי סעיף 6 לחוק ההצמדה המחייב בהשבת ריבית חודשית, לא יחול על השבת היטל השבחה, מה גם שסעיף 16 לתוספת השלישית מאפשר הפחתת תשלומי הפיגורים ביחס לתקופה בה התנהלו הליכים מכוח התוספת השלישית וגם מסיבה זו אין מקום לחייב בריבית פיגורים. עוד הוסיפו, כי הוועדה עצמה אינה גובה ריבית פיגורים לכל אורך ניהול הליכי השומה ולכן כשם שהוועדה אינה גובה ריבית פיגורים, אין לחייבה בתשלום ריבית פיגורים שנולדת רק לאחר שהשמאי המכריע קבע את קביעתו. הדדיות זו מתבקשת והינה אף הוגנת.

הסכם הפשרה

5. לאחר דיונים בביהמ"ש וניהול הליכי פשרה לאורך זמן לא מבוטל הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: