הבקשה והשתלשלות העניינים
1.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה (להלן: "המועצה") בה טען כי היא מחייבת את תושביה בחיובי ארנונה רטרואקטיביים בעקבות תיקון שומות, ולא ממועד הוצאת השומה המתוקנת, כפי שהיה עליה לעשות, וזאת בטרם בדקה אם קיים "אשם" בהתנהלות הנישום, אשר הביא לחיוב הקודם למועד הודעת תיקון השומה. נתבקשה השבה לחברי הקבוצה (המחזיקים בנכסים בתחומי שיפוט המועצה, אשר חויבו במסגרת תיקוני שומה בחיובים רטרואקטיביים) בסכום של כ-1,036,000 ש"ח.
2.המועצה מסרה הודעה על חדילה מגביה.
לפי ההודעה, פעלה המועצה החל משנת 2010 בהתאם להנחיות היועץ המשפטי שלה, ולא חייבה נישום באופן רטרואקטיבי, אלא ממועד משלוח השומה המתוקנת (למעט במקרים בהם שינוי השומה נבע מאשמו של הנישום).
עם זאת, המועצה אישרה כי במהלך שנת 2014, ובעקבות סקר נכסים שערכה, ביצעה המועצה תיקוני שומה רטרואקטיביים, מבלי שנערכה אבחנה בהודעת התיקון בין מ"ר אשר נוספו בשל אשמו של הנישום, ובין תיקונים אחרים.
3.בהודעת החדילה צוין כי כל הנישומים אשר נשלחה להם שומת ארנונה מתוקנת למן מועד הגשת הבקשה, 2.2.15 (להלן: "המועד הקובע"), יחויבו על פי השומה המתוקנת רק ממועד משלוח הודעת השומה המתוקנת ואילך, אלא אם יוחלט בהחלטה מנומקת ובכתב כי יש מקום לחייב למפרע, וזאת לאחר בחינה פרטנית של המקרה.
המועצה הודיעה עוד בהודעת החדילה כי היא חלה על שומת 2014 בלבד החל מהמועד הקובע, אך הבהירה כי אופן פעולה זה תואם את מדיניותה בעתיד, ככל שלא יחול שינוי בדין. בדיון שהתקיים הודיע ב"כ התובעת כי הכוונה בהודעת החדילה היא שהמועצה לא תנהג באופן ממנו התחייבה לחדול, גם לגבי שנים מאוחרות יותר, ואני רואה את האמור לעיל כחלק מהודעת החדילה.
עוד הבהירה המועצה בהודעת החדילה כי היא חלה גם לגבי גביית חובות עבר מנישומים בעלי חוב, שהוטלו עליהם חיובים למפרע לפני המועד הקובע, אשר נמנעו מלשלם את חובם, כך שהגביה לגבי השטחים הנוספים שהתגלו, תחול רק ממועד משלוח השומה המתוקנת ואילך. בנוסף, אם חייבה המועצה לאחר המועד הקובע למפרע שטחים נוספים שהתגלו במדידה, ושלא בהתאם לאמות המידה נשוא סעיף 6 להודעת החדילה, תזכה היא את הנישום בגובה החיוב למפרע כאמור.
4.המבקש לא התנגד לקבלת הודעת החדילה, וביקש להורות על טיעונים בסוגיית הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובא כוחו, וכך אכן נעשה. לימים ביקשה המועצה לקבוע מועד דיון בסוגיה זו, וזה אכן התקיים ביום 21.1.16. באותו דיון טענה ב"כ המבקש כי נודע לה על מקרים שהוצא חיוב רטרואקטיבי לאחר הודעת החדילה, והציגה מסמך לגבי מקרה אחד נטען.
אני מוצא טעם לפגם בכך שהמבקש לא טרח להעביר למועצה לבדיקתה את הנתונים והמסמכים שבידיו. בדיון טענה מנהלת מחלקת הגביה של המועצה כי מדובר בארנונה מ-2015, ולא מ-2014, וכי יש צורך בבדיקת הנושא.
יש לזכור כי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע כי אין די בהודעת חדילה, אלא שיש להוכיח לבית המשפט כי הרשות חדלה מהגביה לכל המאוחר במועד הקובע.
בענייננו, ומשלא הראה המבקש כי אכן בוצעה גביה רטרואקטיבית לאחר המועד הקובע, ולא מסר את החומר שבידיו לבדיקת המשיבה עובר לדיון, אני מסתפק בתצהיר המועצה לעניין חדילת הגביה הרטרואקטיבית.
למותר לציין, כי אם יתברר שהרשות ממשיכה בגביה רטרואקטיבית גם לאחר המועד הקובע, שמורה בידי המבקש ובידי כל נישום שנפגע עקב האמור לעיל, האפשרות לנקוט בכל הליך ראוי בעניין זה.
5.בעניין גובה הגמול ושכר הטרחה, טען ב"כ המבקש טען כי יש לפסוק גמול בסך 120,000 ש"ח למבקש, ושכ"ט למייצג בשיעור של 300,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ב"כ המועצה טען כי הגמול ושכר הטרחה צריכים להיפסק בסכומים סמליים בלבד.
התייחסות לטענות הצדדים תיעשה במסגרת הדיון שלהלן.
דיון והכרעה
6.סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") הוא הסעיף הרלבנטי לענייננו, שכן עניינה של התובענה הייצוגית הוא תביעת השבה נגד רשות. הסעיף קובע כך:
"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".
7.יש לקבל את הודעת החדילה, ולפיכך יידחו הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וכן התובענה.
8.באשר לשאלת הגמול ושכר הטרחה, מפנה סעיף 9(ג) לחוק לסעיפים 22(ב) ו-23 לחוק, הקובעים כך:
"22 (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".
"23 (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".
9.בענייננו, אין מחלוקת על זכאותם של המבקש ושל בא כוחו לגמול ולשכר טרחה, ולכן יש לקבוע מהו הסכום אותו יש לפסוק כגמול וכשכר טרחה.
10.בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) (להלן: "עניין אבוטבול") נבחנו שלושה שיקולים מרכזיים בקביעת גובה הגמול ושכר הטרחה, הלא הם שיקולי התשומה, שיקולי התפוקה ושיקולי הכוונה הציבורית.
11.שיקולי התשומה הם השיקולים הנוגעים בעיקרם לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו בהכנת הבקשה ובהגשתה.
דומה כי בענייננו, אין מקום להפריז בעלויות ובסיכון שנדרשו להם המבקש ובא כוחו.
הסוגיה נשוא הבקשה נבחנה על ידי בתי המשפט עובר להגשת הבקשה והוכרעה לטובת הנישומים [ר' עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1.12.11); עע"מ 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן (18.3.12)]. נכון כי החלטת בית משפט זה בתובענה ייצוגית דומה (ת"צ 25918-02-13 סולריס סוככים בע"מ נ' עיריית ראש העין) ניתנה ביום 5.2.15, כלומר 3 ימים לאחר הגשת הבקשה הנוכחית, אולם כאמור, פסקי דין עקרוניים בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי היו קיימים עוד קודם לכן.
המועצה הצביעה גם על כך שבקשות דומות לא מעטות הוגשו על ידי ב"כ המבקש עובר להגשת הבקשה הנוכחית (ר' סעיף 2 וה"ש 1 לטיעוניה), כך שאין לומר כי הכנת הבקשה הייתה כרוכה בהשקעת זמן, טרחה או הוצאות יוצאות דופן, מה גם שלבקשה לא צורפה חוות דעת כלכלית. אמת, לבקשה נדרשת התמחות בתחום חיובי הארנונה והמיסוי העירוני והכרת הפסיקה הרלבנטית, כפי שטוענת ב"כ המבקש, אך בסך הכולל, לא הייתה במקרה נטילת סיכון רב, ואף לא השקעה מרובה, כשלכך יש להוסיף את הודעת החדילה, שמנעה את בירור הבקשה לגופה, עוד טרם התחיל בירור זה.
12.שיקולי תפוקה הם שיקולי התועלת שהסבה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת.
בעניין זה, אכן הבקשה הביאה תועלת לנישומים בתחום המועצה, שכן הביאה להפסקת הטלת חיובים רטרואקטיביים על הנישומים, ללא בחינה מדוקדקת והצדקת כל מקרה בו מוטל חיוב רטרואקטיבי.
אמנם, לא נעשתה פניה מוקדמת על ידי המבקש למועצה המקומית על מנת שתחדל מהגביה הרטרואקטיבית (נעשו פניות, אך בנושאים אחרים הקשורים לחיוב הארנונה שהושת על המבקׂש). עם זאת, אין לראות בכך שיקול מרכזי בנושא הגמול ושכר הטרחה, וזאת מהטעמים הבאים:
א. פסק הדין שניתן בעע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד הביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.15) (להלן: "עניין יונס"), ואשר קבע חובת פניה מוקדמת לרשות בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ניתן רק לאחר הגשת הבקשה הנוכחית.
ב. החיוב הרטרואקטיבי הושת על המבקש על ידי המועצה רק בחודש אוגוסט 2014, עם תחולה רטרואקטיבית מתחילת שנת 2014, כלומר גם אילו הייתה נעשית פניה מוקדמת, והמועצה הייתה פועלת לתיקון דרך פעולתה, עדיין היה הדבר מתרחש לאחר גביית חלק ניכר מהחיובים הרטרואקטיביים שהושתו.
ג. יש להטיל ספק רב אם המועצה הייתה נענית לפניה מוקדמת כאמור, שכן הייתה בידה חוות דעת של יועצה המשפטי לפיה אין לחייב נישום באופן רטרואקטיבי, אלא ממועד משלוח השומה המתוקנת (למעט במקרים בהם שינוי השומה נבע מאשמו של הנישום), וחרף חוות דעת זו פעלה המועצה בניגוד לה.
13.באשר לשקלול התועלת שנגרמה לקבוצה עקב הודעת החדילה, נקבע בעניין אבוטבול כי:
"התועלת לקבוצה המיוצגת אינה נבחנת רק ביחס לתקופה, עובר להגשת התובענה, אלא היא משקללת בתוכה גם את התועלות העתידיות הפועלות לטובת הקבוצה. זאת, מכיוון שסביר להניח, כי אלמלא הוגשה התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית, לא הייתה המערערת מפסיקה את גביית האגרות כאמור, בעתיד הקרוב"
ובהמשך:
"...בחינת סבירותם של הגמול לתובע המייצג ושכר טרחתם של באי-כוחו תיעשה על-סמך סך התועלות אשר צמחו לקבוצה עקב הגשת התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית, ולא, כגישת המערערת, כנגזרת של "תקופת ההשבה המקסימאלית בה הייתה חשופה הרשות להשבה", קרי, פרק הזמן שבין תחילת הגבייה ועד למועד הודעת החדילה. שכן, קבלת עמדת המערערת, עלולה לתמרץ תובעים עתידיים שלא להגיש תובענות ייצוגיות נגד הרשות מיד עם תחילת הגבייה, כבנדון דידן; אלא להמתין, עד שהסכומים אשר נגבו מן הקבוצה, ומהם נגזרים, לגישת המערערת, שיעור הגמול ושכר הטרחה, יהיו גבוהים דיים, ומשכך יהיו "כדאיים" לתובע המייצג ולבאי-כוחו. עם גישה זו אין בידי להסכים, והיא חוטאת, להגיון המונח בבסיס מוסד התובענה הייצוגית בכלל, וכאשר מדובר בתובענות ייצוגיות המופנות נגד המדינה או רשויותיה, בפרט".
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) נקבע כי בתביעת השבה נגד רשות, ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת.
14.בהודעת החדילה ציינה המועצה כי במהלך שנת 2014 בוצעו הגדלות שומה ל-1,388 נכסים בשטח כולל של 42,639.81 מ"ר מתוך 1,953 נכסים שנמדדו.
המבקש טען כי בהנחת תעריף מגורים שנתי ממוצע (38 ש"ח למ"ר), ובהנחת פיזור שנתי של 0.75, מדובר בהיקף גביה של 1,215,235 ש"ח למשך שנה זו.
המועצה טענה כי גבתה 97% מכלל שומות הארנונה לשנת 2014, עוד טרם המועד הקובע. כן ציינה כי במועצה 4,983 נכסים למגורים, מהם נמדדו 1,953 נכסים לפני הגשת הבקשה ו-400 נכסים נוספים נמדדו מאז הגשת הבקשה ועד היום. כמו כן, נמדדו 1,969 נכסים בשנת 2011, כך שנותרו למדידה 661 נכסים. כן צוין כי ברוב הנכסים שנמדדו דובר בסטיה של 0-10 מ"ר בלבד, ומנכסים אלה גבתה המועצה 71,440 ש"ח בלבד, ומנגד החזירה כספים בהיקף של 188,518 ש"ח (עקב הקטנת שטחים).
אם נביא בחשבון את נתוני המועצה, נמדדו לאחר הגשת הבקשה 400 נכסי מגורים, ונותרו למדידה 661 נכסים בלבד. סטטיסטית, לפי נתוני שנת 2014, אמורה להתבצע הגדלת שומה ל-71% מתוך סך של 1,061 נכסים, כלומר ל-753 נכסים, שהגדלת השטח לגביהם אמורה להסתכם על פי נתוני 2014 ב-23,132 מ"ר. על פי נתוני המבקש שלא הוכחשו (ארנונה בשיעור של 38 ש"ח למ"ר והנחת פיזור שנתי של 0.75), הייתה המועצה גובה באופן רטרואקטיבי בעבור הגדלת השומה לנכסים אלה סך של 659,262 ש"ח (0.75X38X23,132). לאמור לעיל יש להוסיף כי המועצה התייחסה רק לנכסי המגורים, ולא לנכסים אחרים לגביהם מבוצעות הגדלות שומה, וכמו כן, לא ציינה כלל מהם הסכומים שנגבו על ידה בגבייה רטרואקטיבית. אין ספק, כי הפריביליגיה השמורה למועצה להודיע על חדילה, ובכך להימנע מהשבת כספים שנגבו שלא כדין, צריכה להיות מובאת בחשבון, ומשגבתה המועצה 97% מהחיובים הרטרואקטיביים שהוציאה כאמור לעיל, המסתכמים ככל הנראה בלמעלה ממיליון ש"ח, יש להתחשב אף בכך. עוד יש לציין כי המועצה הוסיפה בתשובתה לבקשת המבקש בנושא גמול ושכ"ט, נתונים שלא הופיעו בהודעת החדילה.
בהתחשב בכל האמור לעיל, לרבות בהשבת סך של 188,000 ש"ח לנישומים עקב המדידות שביצעה המועצה, נראה כי יש להעמיד את התועלת שצמחה לציבור הנישומים של המועצה עקב הגשת הבקשה על ידי המבקש, בסדרי גודל של כ-1,000,000 ש"ח.
15.שיקולי תועלת ציבורית – בעניין אבוטבול נקבע כי "חשיבותה של התובענה הייצוגית המוגשת נגד הרשות, טמונה, בין השאר, ביכולתה לקדם את ערך הציות לחוק, ובכוחה ההרתעתי כלפי רשויות השלטון".
המועצה מיקדה טענותיה בעניין זה בתועלת שלא צמחה לטענתה לקבוצה, אך אלו שיקולים הנבחנים במסגרת שיקולי התפוקה שנסקרו לעיל. המועצה טענה גם כי הנתונים שהביאה בדבר הסטיות הנמוכות של 0-10 מ"ר בהם היה נמוך סכום הגביה הרטרואקטיבית של המועצה מסכום ההחזרים שהחזירה המועצה למי ששטחי הנכסים שלהם הופחתו עקב המדידות, מלמדים על התנהלות ראויה של המועצה ועל יישום ראוי והגון של מדיניותה. יש קושי בקבלת טענה זו של מי שהייתה לנגד עיניה חוות דעת של יועצה המשפטי משנת 2010, לפיה אין עליה לבצע גביה רטרואקטיבית, ובכל זאת, וחרף חוות דעת זו, בחרה לפעול בניגוד לכתוב בה ולבצע גביה רטרואקטיבית בלתי מובחנת, ומשכך, שלא כדין. התועלת הציבורית הנובעת מהגשת הבקשה ברורה במקרה זה, והאלמנט ההרתעתי חייב להיות מובא בחשבון, מה גם שהמועצה אינה מתייחסת בנתוניה לשטחים הנוספים לגביהם בוצעה גביה רטרואקטיבית, הן אלה שהסטיות בהם היו גדולות מ-10 מ"ר, והן אלה שאינם מבני מגורים.
16.המועצה העלתה עוד טענה כאילו אין למבקש עילת תביעה אישית מאחר שהציב בחצר ביתו מחסן ופרגולה וכן חניה מקורה, ונמנע מלדווח עליהם משך שנים. לטענת המועצה, אילו היה פועל כדין ומדווח על הבניה שנוספה, הייתה המועצה מעדכנת את השומה בזמן אמת, והייתה נחסכת הגשת התובענה. לשיטתה פעלה כדין כלפי המבקש.
המבקש השיב לטענות אלה כי הבית אוכלס עם קבלת טופס 4 ביולי 2006, וכי בניית החניה המקורה והמחסן הושלמו עד דצמבר 2008, אחרי קבלת טופס 4 מעודכן. נטען כי הבניה הייתה כדין והמועצה ידעה עליה. לדברי המבקש, מודדי המועצה ביקרו בנכס ב-2009, וכן בינואר 2014, ובידי המועצה נמצא אורתופוטו משנת 2010 בה נראים השטחים שלכאורה הוסתרו ולא דווחו. לפיכך, טוען המבקש כי כל הנתונים היו מצויים בידי המועצה זה מכבר, והיא אינה יכולה לטעון לחיוב רטרואקטיבי מוצדק, אפילו לשנת 2014. כן טען המבקש כי המועצה אינה יכולה לטעון בד בבד עם הודעת החדילה כי הגבייה הייתה כדין.
17.מקובל עלי כי המועצה אינה יכולה לטעון לאחר הודעת חדילה כי הגבייה שביצעה הייתה כדין [ר' בש"א (מחוזי ת"א) 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.09)].
כמו כן, איני מקבל את טענות המועצה בדבר העדר עילה אישית למבקש. כל שעשתה המועצה הוא להמציא מסמכים לפיהם ביצעה ביקורת אצל המבקש בשנת 2009, וכן צירפה צילומי אורתופוטו משנת 2010, אך לא ציינה מדוע לא הוצא חיוב באותו מועד, וגם לא ציינה מדוע לא הוצא חיוב לאחר המדידה מינואר 2014.
18.עוד טענה שהעלתה המועצה לעניין שמירת הקופה הציבורית, נענתה בפסק הדין בעניין אבוטבול כי שיקול השמירה על הקופה הציבורית כבר קיבל ביטוי מסוים, בעצם ההגנה המוענקת למדינה ולרשויותיה מכוח סעיף 9(ב) לחוק.
19.באשר לגובה התגמול ושכר הטרחה, בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) נקבע כי בהליכים המוגשים לפי החוק יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לב"כ המייצג לפי שיטת האחוזים, תוך הפניה לע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.12).
בעניין אבוטבול אשר נזכר לעיל נקבע כי "גם אם נאמץ, בענייננו, את העיקרון אשר נקבע בהלכת רייכרט (שיטת האחוזים – י.ק.), אין משמעות הדבר כי אין עוד מקום לשקילת התשומות שהשקיעו התובע המייצג ובאי-כוחו".
עוד נקבע בעניין אבוטבול כי "תובענה ייצוגית, אשר הוגשה נגד המדינה ונדחתה מכוח הוראת סעיף 9(ב) לחוק, כבמקרה דנא, מהווה סוג מיוחד של תובענות ייצוגיות, אשר אופיין שונה, ולפיכך גם מערכת הכללים החלה לגביהן, אינה זהה למערכת הכללים החלה לגבי תובענות ייצוגיות אחרות. אשר על כן, סבורני, כי אין מקום להחיל בתובענות ייצוגיות מסוג זה את ההלכה אשר נקבעה בעניין רייכרט, כלשונה".
נזכיר כי בנסיבות המיוחדות של פסק הדין בעניין רייכרט נפסקו אחוזים גבוהים יחסית למייצג (25% עד סכום של 5 מיליון ש"ח, ואחוזים נמוכים יותר למדרגות הבאות).
בעניין אבוטבול נקבע כי סך של 16% (גמול ושכ"ט ביחד) מסך התועלת לקבוצה (כ-1,100,000 ש"ח) שנפסק בבית המשפט קמא, מהווה אחוז סביר.
בענייננו, ובהתחשב בכלל השיקולים שנזכרו לעיל, לרבות העדר פניה המוקדמת, נראה כי סך של כ-13% (גמול ושכ"ט) מהתועלת האמורה, יהווה פסיקת גמול ושכ"ט ראויים בנסיבות המקרה דנן.
סיכום
19.אשר על כן אני מקבל את הודעת החדילה ודוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ואת התובענה.
המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 25,000 ש"ח, ולב"כ המבקש תשלם היא שכ"ט בסך 105,000 ש"ח (כולל מע"מ).
ניתן היום, י"ד שבט תשע"ו, 24 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.
