ת"צ 53511-07-13 . לפני

1.לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

2.המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות ובה טענה, כי המשיבות פרסמו הצעה ללקוחות המשיבה 4 (להלן – בזק), במסגרתה הוצע להם להזמין חבילות נופש זוגיות לחו"ל, באמצעות המשיבות 3-1 (להלן – ישראייר), בהנחה בשיעור 100$ ארה"ב מן המחירים לקהל הרחב, או חבילות נופש זוגיות לאילת בהנחה בשיעור 300 ש"ח מן המחירים לקהל הרחב, וזאת במהלך התקופה שמיום 1.6.2013 ועד ליום 28.7.2013. לטענת המבקשת, המשיבות לא גילו במסגרת הפרסום כי ניצול ההטבות שפורסמו כאמור מותנה בהזמנת חופשה לחו"ל בסכום מינימאלי של 1,000 $ או חופשה לאילת בסכום מינימאלי של 3,000 ש"ח. תנאים מוקדמים אלו התבררו למבקשת רק כאשר ביקשה לנצל את ההטבות הנדונות במסגרת הזמנת חופשה בשווי 888$ לוורנה, וחופשה בשווי 2,098 ש"ח לאילת. בסופו של יום הזמינה המבקשת חופשה זוגית לוורנה במחיר 835$ (לאחר קבלת 6% הנחה בהיותה חברת מועדון "חבר"). המבקשת הוסיפה כי "תנאי המבצע" נסתרים ולא עלה בידיה לאתרם או לקבלם ממי מן המשיבות.

התנהלות זו עולה, לטענת המבקשת, כדי הטעיה (חוזית ונזיקית), הפרת חובת הגילוי, הצגת מצג שווא רשלני וניהול משא ומתן בחוסר תום לב. כמו כן, יש בה משום התעשרות שלא כדין של המשיבות על חשבון חברי הקבוצה. לבסוף נטען, כי במסגרת הפרסום הנדון הופרו הוראות תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), התשנ"ה-1995.

המבקשת עתרה למתן צו עשה לאכיפת התחייבות ישראייר על פי הפרסומים, ללא תנאי מינימום למימוש ההטבה, וזאת למשך חודשיים. כן עתרה לפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לה ולחברי הקבוצה בגין עלות שיחות הטלפון וביטול הזמן, ולפיצוי בגין נזק לא ממוני, לרבות בשל אי-נוחות ועגמת נפש שנגרמו לה ולחברי הקבוצה. המבקשת ובא כוחה העמידו את הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה על סך כולל של 200 ש"ח. בהיעדר נתונים אמדו את הנזק המצרפי שנגרם לחברי הקבוצה בכ-4 מיליון ש"ח.

3.המשיבות לא הגישו תגובות לבקשת האישור, וזאת על רקע משא ומתן לפשרה שניהלו עם המבקשת. עם זאת, במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה ציינו כי המבקשת התקשרה בעסקה עם ישראייר לרכישת חבילת נופש לוורנה מכיוון שניתנה לה הנחה בשיעור 6% כחברת מועדון "חבר", ולפיכך קיימת אפשרות שהיא אינה נמנית כלל על חברי הקבוצה ואינה מתאימה לשמש כתובעת ייצוגית; כן נטען כי הקבוצה שנפגעה לכאורה מיישום התנאי למימוש ההטבה, שלא פורסם ברבים, היא קטנה עד כדי כך שבית המשפט לא יאשר את התובענה כייצוגית; וכי ככל הנראה גודל האותיות בפרסומים הנדונים אינו מזכה את חברי הקבוצה בפיצוי.

4.ביום 15.12.2013 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה. לאחר שעיינתי בהסדר המוצע הוריתי לצדדים להגיש הבהרות במספר עניינים. לאחר שהבהרות הצדדים לא הניחו את דעתי קיימתי ביום 9.2.2013 דיון מקדמי בהסדר הפשרה המוצע. לאחר כל אלו הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן, אשר עיקריו יפורטו בהמשך.

5.ביום 18.2.2014 הוריתי על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן בעיתונות ומשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסדר והוגדרה הקבוצה. בנוסף, צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדויות להסדר או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות.

6.לאחר הפרסומים הנ"ל לא הוגשו התנגדויות מצד חברי הקבוצה ואף לא אחד מהם ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסדר הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באי כוחו (פמת"א), כי הוא אינו מתנגד לאישור הסדר הפשרה המוצע ומשאיר את ההכרעה ביחס אליו לשיקול דעת בית המשפט.