ת"צ 52342-07-11 גלבוע נ' עירית נתניה

ביום 27.3.13 אושרו על ידי חמש תובענות ייצוגיות מאוחדות שעניינן היה השבת כספים שנגבו ביתר עקב גביית ריבית על תשלומי חובה מעבר לגביה המותרת על פי דין (להלן: "החלטת האישור"). התובענה נושא הדיון כאן היא אחת מן התובענות האמורות שאושרו בהתייחס לכל המבקשים והמשיבות שם.

רקע

בבקשות האישור נגעה המחלוקת לפרשנותו של חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 (להלן: "חוק הריבית"). חוק הריבית קובע בסעיף 2(א) כי "תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים". "תשלומי פיגורים" הוגדרו בחוק הריבית כך: "ריבית צמודה בשיעור של 0.75% לחודש, או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר, ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו, בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה" (סעיף 1 בחוק הריבית).

הצדדים נחלקו באשר למשמעות הריבית הצמודה, בהגדרה של "תשלומי פיגורים", המצטרפת לתשלום חובה שאינו משולם תוך 30 ימים מהמועד הקבוע לשילומו - האם הריבית האמורה מתווספת לקרן החוב בצירוף הפרשי ההצמדה בלבד, כטענת המבקשים, או האם היא מתווספת לקרן החוב בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שנצברה עד תחילת החודש, בשיטת הריבית דריבית, כטענת המשיבות.

מסקנתי בהחלטת האישור הייתה כי הפרשנות הראויה של חוק הריבית היא לכאורה הפרשנות הנטענת על ידי המבקשים, מכל הנימוקים שמניתי בהחלטה.

בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבות לבית המשפט העליון על החלטת האישור נדחתה ביום 17.11.14 בהמלצת בית המשפט העליון ובהסכמת הצדדים נוכח היותה של החלטת האישור החלטה "לכאורית" בשלב מקדמי (בר"מ 3021/13).

ביום 10.2.15 התקבלה בקשתם המוסכמת של הצדדים שלפניי להרחבת הקבוצה אשר הוגדרה בהחלטת האישור, כך שבקבוצה נכללו כל מי שעילתו נוצרה או תיווצר עד למועד מתן פסק דין בתובענה הייצוגית (להלן: "ההחלטה בדבר הרחבת הקבוצה"). בהתאם לסעיף 10(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), הוריתי על פרסום הודעה אודות הרחבת הקבוצה וכן משלוח עותק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט (ר' החלטה מיום 16.3.15).

לאחר החלטת האישור הגישו הצדדים (ביום 1.7.14) הודעה על הסדר פשרה, אולם עקב הערות בית המשפט ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר שונה – הודיעו הצדדים ביום 14.1.16 כי הגיעו להסדר דיוני בנוגע לסכום גביית היתר, באופן שהוא עומד על 300,000 ש"ח בשנה, ושכך יהיה גם עד מועד פסק הדין. על כן סך גביית היתר מיום 31.7.09 (24 חודשים לפני הגשת התובענה) ועד 31.12.15 הוא 2,100,000 ש"ח. עוד הסכימו הצדדים כי ככל שתיפסק השבה לחברי הקבוצה יתווספו לסכום הגביה לשנה ריבית והפרשי הצמדה על פי דין החל מיום 1.1.16 בלבד. אין בהסכמה כדי להכריע באופן השבת הסכומים שגבתה המשיבה ביתר ואופן חלוקתם בין חברי הקבוצה (להלן: "ההסכמה הדיונית").

נוכח ההסכמות העובדתיות הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם המשפטיות בכתב.

תמצית טענות התובע הייצוגי