ת"צ 50720-10-15 מרגלית נ' מזון העתיד בע"מ

התובעת הגישה בקשה לאשר הגשת תביעה ייצוגית נגד הנתבעת שעניינה הטעיית לקוחות שרכשו את מוצרי הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת שיווקה שישה מוצרים ("גרנולה זהב – אגוזים ופונדק ללא שמן", "גרנולה זהב – תפוחי עץ וקינמון", "גרנולה זהב – תמרים ושקדים" ,"גרנולה זהב – אגוזים ופונדק", "גרנולה זהב- שומשום, חמניות ושקדים", "גרנולה זהב – ללא סוכר") ("המוצרים") שעל אריזתם צוין כי הם "ללא חומר משמר" או "מחומרים טבעיים בלבד". לטענת התובעת, דוגמאות של מוצרים נשלחו לבדיקה במעבדה והסתבר שכולם מכילים דו תחמוצת הגופרית. על יסוד כך ביקשה התובעת לאשר הגשת תובענה ייצוגית שעילותיה הן הטעייה כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 ("חוק הגנת הצרכן"), הפעלת השפעה בלתי הוגנת כאמור בסעיף 3(א) לחוק הגנת הצרכן, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה, תרמית ורשלנות. במאמר מוסגר יצוין שרשימת העילות המנויות בבקשת האישור היא נרחבת יותר אולם מטעמים של קיצור ושל חוסר רלוונטיות לא מצאתי לנכון למנות את כולן.

התובעת טענה לנזק ממוני בסכום של 828 ₪ המבוסס על חישוב של שלושה רבעים מעלות רכישת המוצרים בתקופה של שבע שנים שקדמו להגשת בקשת האישור ובנוסף היא ביקשה פיצוי בסכום של 250 ₪ בגין נזק לא ממוני של פגיעה באוטונומיה.

התובעת טענה כי הגדרת הקבוצה כוללת את הלקוחות שרכשו את המוצרים.

ביום 15.11.15 הוריתי על הגשת כתבי טענות כמתחייב מתקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010 ולאחר שהנתבעת לא הגישה תשובה לבקשת האישור, נעתרתי ביום 17.2.16 לבקשת התובעת והחלטתי לקבל את בקשת האישור והוריתי כי הנתבעת תגיש כתב הגנה לתביעה הייצוגית. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה וביום 6.7.16 התקיים קדם משפט והנתבעת לא התייצבה לדיון. באי כוח התובעת ביקשו שיינתן נגד הנתבעת פסק דין בתביעה הייצוגית. אציין שעוד קודם לכן הציגו באי כוח התובעת תיעוד של המצאת כתבי בית הדין לנתבעת ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 6.7.16 שמעתי מהם דברים התומכים בכך שהנתבעת קיבלה את מסמכי בית הדין וכי היא מודעת לקיומו של ההליך.

בנסיבות המתוארות אני מחליט להיעתר לבקשת התובעת ולתת פסק דין כנעתר בתביעה הייצוגית. עם זאת, בנסיבות העניין, כאשר פיצוי כספי לחברי הקבוצה איננו מעשי יש להחיל את הוראת סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 ("החוק"). אני מורה כי הפיצוי לחברי הקבוצה, בגין נזק ממוני ושאינו ממוני, יהיה בסכום כולל של 13,100,000 ₪ (בהתאם לחישוב שבסעיף 54 לכתב התביעה) והוא ישולם על דרך של סעד לציבור, ובהתאם לסעיף 20(ג)(2) אני מורה שסכום פסק הדין ישולם לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד לציבור שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק ("הקרן").

בנוסף אני מורה לנתבעת לחדול מתיאור המוצרים ככאלה שאינם מכילים חומר משמר.

על יסוד השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק אני מורה שהנתבעת תשלם לתובעת גמול בסכום של 10,000 ₪. כמו כן, ועל יסוד השיקולים המפורטים בסעיף 23 לחוק, אני מורה שהנתבעת תשלם שכר טרחה לבאי כוחה של התובעת בסכום השווה ל-10% (בצירוף מע"מ) מכל סכום שישולם לקרן, כאמור בפסק דין זה.

זכאות התובעת לגמול וזכאות באי כוחה לשכר טרחה תקום רק לאחר שהנתבעת תשלם לקרן סכום של 75,000 ₪.

התובעת תגרום לפרסום פסק דין זה כמתחייב מסעיף 25(א)(5) לחוק והנתבעת תשפה אותה בגין כל סכום שתשלם התובעת לצורך ביצוע הפרסום.