אבני נ' עיריית רמת גן

בקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "העירייה"), בגין הוצאות גבייה שנגבו לטענת המבקש ביתר.

עיקרי העובדות

2. המבקש הוא עורך דין במקצועו המתגורר בשכירות ברמת גן. בשנת 2015 לא שילם במועד את תשלומי הארנונה בגין דירת המגורים ולכן קיבל ביום 15.6.2015 מכתב בדואר רשום ממשרד עורכי דין י. שפירא ושות', שכותרתו:

"מכתב התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב; לפי הוראות סעיף 181א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967" (להלן: "מכתב ההתראה").

במכתב זה צוין כי על המבקש  לשלם חוב בסך של 1,700.83 ₪, "הנובע מאי תשלום חיובי ארנונה ומים ו/או אגרות והיטלים בגין הנכס ו/או אגרות חינוך וגני ילדים ו/או אגרת שילוט וכן הוצאות גבייה בסכום של 33 ₪ כמפורט בפנקסיה של מרשתי, עיריית רמת גן, ובכלל זה לפי פקודת העיריות [נוסח חדש], חוק ההסדרים במשק המדינה  וחוקי העזר של משרתי".

מכתב ההתראה הציב אולטימטום לפיו אם תוך 30 יום לא יסולק החוב "הרי שבכוונתה של מרשתי להגיש כתב התביעה בגין חוב זה לביצוע בהוצאה לפועל ללא הליך קודם בבית המשפט (ההדגשה במקור) בתוך 30 יום מתאריך מכתב זה".

המבקש פנה פנייה מוקדמת לעירייה והבהיר שאין בסמכותה לגבות את הוצאות הגבייה, אולם העירייה לא נענתה לפנייתו. לפיכך הגיש המבקש ביום 3.8.2015 את התובענה המנהלית דנן, ובקשה לאשרה כייצוגית.

המבקש הגיש לבימ"ש זה בד בבד עם התובענה המנהלית גם בקשה להכיר בה כייצוגית           (להלן: "בקשת האישור"). המבקש עתר לסעד כספי של השבת הסכומים שנגבו ביתר לכל חברי הקבוצה התובעת, וכן עתר לסעד ההצהרתי כי העירייה לא רשאית להמשיך לגבות את התשלום שהיא גובה ביתר.