ת"צ 46501-03-13 עו"ד אלי בן חיים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ,בנק מרכנתים דיסקונט בע"מ , בנק דיסקונט למשכנתאות ,המומחים להטבות לעובדים, בנפיט בע"מ

1.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

2.לאחר הדיון בבקשה, שבו היו אמורות להתברר גם טענות הסף של המשיבים, עתר המבקש לתיקון תביעתו, למיצוי זכותו לגילוי מסמכים מהמשיבים ולדחיית המועד להגשת תשובה בכתב לטענות המשיבים.

3.להלן תמצית בקשותיו של המבקש:

א.התבקש צמצום התביעה לעילות עיקריות תוך ויתור על רכיבים זניחים כגון חופשה והודעה מוקדמת;

ב.צירוף תובעים נוספים מתוך הקבוצה שבשמה התביעה הוגשה, לאור טענות המשיבים בדבר חתימה על כתב סילוק;

ג.מינוי עו"ד נוסף לייצוג כל חברי הקבוצה;

ד.הצגת עובדות ופרטים נוספים ומשלימים בנוגע לטענת חוסר תום לב מצד המשיבים, חיזוק הטענה בדבר היעדר ייצוג של חברי הקבוצה וכן מתן פרטים נוספים ביחס לזיהוי חברי הקבוצה.

4.המשיבים מתנגדים לבקשות, כל אחד מטעמיו.

א.המשיבים מס' 1-3 טענו כי אין מדובר בבקשה, אלא בהצהרת כוונות שכל מטרתה להרויח זמן ולהעמיס עלויות נוספות ומיותרות על המשיבים. למעשה מדובר בבקשה להארכת מועד ותו לא. הבקשה חסרה, עמומה ובלתי מובנת. המשיבים הוסיפו והפנו לכך שהבקשה לתיקון אינה מנומקת ואינה נתמכת בתצהיר שיסביר את מהות התיקון.

ביחס להוספת תובעים או עו"ד נוסף, נטען שהמבקש לא פירט מיהם אותם אנשים ומדוע יש לצרפם להליך. אותו טיעון חל גם לגבי הבקשה לגילוי מסמכים.

עוד נטען כי ככל שמבוקש לצמצם את עילות התביעה, מדובר למעשה בהסתלקות מבקשה עליה חלות הוראות סעיף 16 לחוק תובענות יצוגיות, תשס"ו – 2006, והמבקש לא עומד בהן.

על יסוד כל אלה, התבקשה פסיקת הוצאות ריאליות לטובת המשיבים.