אשד מנהל עזבון ז"ל ואח' נ' מנהל רשות המיסים ואח'

בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

1. המבקש 1 הוא עו"ד יוסי אשד, מנהל עזבון המנוחים רחים ומולוכ-מלכה עזרי ז"ל. המבקשים 2 ו-3, אביחי עזרי וטובה סיגל טייכמן, הם יורשי המנוחים (להלן יכונו שלושת המבקשים יחד – המבקשים). המשיב 1 הוא מנהל רשות המסים. המשיב 2 הוא היועץ המשפטי לממשלה (להלן יכונו שני המשיבים יחד – המשיבים).

2. בשלב זה של ההליך הצטמצמו עד מאוד המחלוקות בין הצדדים, ונותרו נושאים ספורים הטעונים הכרעה. אדרש אפוא בתמצית בלבד להשתלשלות ההליך.

3. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה ביום 15.9.16. עניינה של התובענה הייצוגית שאישורה התבקש הוא בטענה לחיובי יתר של קנסות אי-הצהרה במועד, הנגבים שלא כדין מנישומים שלא הגישו במועד הצהרה על עסקה במקרקעין למנהל מיסוי מקרקעין. את הקבוצה שבשמה התבקשה הגשת התובענה הייצוגית ביקשו המבקשים להגדיר כ"כל מי שביצע מאז 1/4/2011 עסקה במקרקעין ומסר הצהרה על עסקה למנהל מיסוי מקרקעין... וחויב לאחר מסירת ההצהרה שלא כדין בקנס אי-הצהרה במועד".

4. אחת הסוגיות שהועלו בבקשה היא הטלת קנסות כפולים בגין אי- הצהרה במועד בנסיבות בהן בגין עסקה אחת (כגון בעסקת מכר "משק חקלאי", הכוללת מספר זכויות שונות החבות בשיעורי מס שונים), מוציא המנהל לנישום מספר שומות נפרדות (להלן – הסוגיה השנייה). בעניין זה, המשיבים מסכימים כי במקום בו ההצהרה הוגשה באיחור, אין לגבות קנסות אי-הצהרה בגין השומות הנלוות אלא קנס אחד בגין השומה הראשית. אף אין מחלוקת על כך שבפועל, עד לפניית המבקשים אל רשות המסים, נגבו קנסות אי-הצהרה בגין שומות נלוות.

5. בתשובת המשיבים נטען כי עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 70 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (31.3.11), הונחו משרדי שומות המקרקעין ברחבי הארץ, במסגרת הדרכות שנערכו אודות תיקון החקיקה, לבטל את הקנס בגין השומות הנלוות ולהותיר אך ורק קנס בגין אי-הצהרה במועד על השומה הראשית. בעקבות פנייה מוקדמת של המבקשים (18.1.16) וקודם להגשת הבקשה שבפניי, הוציאה רשות המסים הנחייה כתובה למשרדי השומה (5.6.16; נספח יב' לתשובת המשיבים) לביטול קנסות שהוטלו בגין שומות נלוות לשומה הראשית. לאחר הגשת הבקשה שבפניי, ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הסכימו המשיבים לפרסם הודעה על החדילה בעיתון כלכלי.

6. מבדיקת רשות המסים עלה כי סכום הקנסות שנגבו בגין השומות הנלוות בתקופה של 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה עומד על סך של 790,000 ₪.

7. לאחר צמצום המחלוקות בין הצדדים, נותרו להכרעה מספר נושאים: (א) השבתם לחברי הקבוצה של הסכומים שנגבו בגין קנסות על שומות נלוות בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. (ב) פסיקת גמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כוחם. (ג) ביטול יתרת קנס של המבקשים. הצדדים הגישו טענות בכתב בעניינים אלה. עתה, הגיעה העת להכריע בהם.

8. השבה. נקודת המוצא לענייננו מצויה בהוראות סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק), לפיהן

"(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23"

9. לטענת המבקשים, למרות שניתנה הודעת החדילה, הרשות לא חדלה לחלוטין מגביית יתר בלתי חוקית של קנסות בגין השומות הנלוות. זאת בשל שיטת הפעולה של הרשות, לפיה הקנסות על השומות הנלוות מוטלים באופן אוטומטי על ידי מערכת המחשוב של הרשות, ומבוטלים ידנית בדיעבד על ידי עובדי הרשות. בנסיבות אלה, כך נטען, אין המשיבים יכולים להסתמך על הפטור שניתן לפי סעיף 9(ב) לחוק.

10. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המשיבים לפיה לא הונחה תשתית מספקת העשויה להצדיק השבה. כאמור, רשות המסים הנחתה את עובדיה לבטל קנסות שהוטלו בגין שומות נלוות. מהשלמת הטיעון של המשיבים עולה כי בבדיקה שנערכה על ידי רשות המסים בסוף חודש מרץ 2018 לא נמצאו מקרים בהם הוטלו קנסות שלא בוטלו. אוסיף, כי גם אם במקרים מסוימים אליהם מפנים המבקשים התרחשו תקלות ביישום ההנחיה לביטול הקנסות, אין בכך כדי להביא למסקנה כי, ככלל, הרשות לא חדלה מגביית הקנסות. הטענה כי גביית היתר נותרה בשיעור דומה לשיעור גביית היתר קודם למתן ההנחיה לא נתמכה בתשתית עובדתית של ממש. אף אין בפניי תשתית התומכת בטענת המבקשים, לפיה ניתן בקלות למנוע מלכתחילה את הטלת הקנסות. בעניין זה, לא נסתרה טענת המשיבים כי שינוי בתוכנת המחשב כך שלא תטיל את הקנס על שומות נלוות כרוך בקשיים. משכך, חלה בענייננו הוראת סעיף 9(ב) לחוק, ודין בקשת האישור להידחות.