ת"צ 34288-04-17 אקוס נ' עירית רמת השרון ואח'

לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות ההליך

ביום 23.4.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה 2 (להלן: "המשיבה") להשבת כספים שנגבו ביתר בשל חיוב עודף בגין שעת חניה באזורי חניה מוסדרים ברחבי העיר, בניגוד לתעריף הקבוע בחוק העזר ליהוד מונסון (העמדת רכב וחנייתו), התש"ע -2010 (להלן: "בקשת האישור", ו"חוק החניה" בהתאמה). המשיבה גובה עבור כל שעת חניה סכום של 6.2 ₪. בתוספת השנייה לחוק החניה נקבעו תעריפי החניה, כשתעריף שעתי במקום חניה מוסדר נקבע על סכום של 50 אג' פחות מהמחיר המרבי שנקבע לפי סעיף 70ב' בפקודת התעבורה עבור כל שעת חניה או חלק ממנה. המחיר המרבי לשעת חניה על פי פקודת התעבורה עומד על 6.2 ₪ ועל כן תעריף החניה השעתי במשיבה אמור להיות 5.7 ₪ בלבד.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל ציבור הנהגים שנאלץ להחנות את רכבו באזוריהם המוסדרים של המשיבות בתעריף חניה שעתי גבוה מהתעריף הקבוע בחוק החניה של המשיבה במהלך ה-24 חודשים שקדמו להגשת כתב התביעה זה" (ס' 68 בבקשת האישור).

ביום 20.7.17 הגישה המשיבה הודעה בדבר חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לפיה המשיבה חדלה מגביית היתר החל מיום 21.7.17 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה). הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של עו"ד רוני חלמיש, היועץ המשפטי של המשיבה, אשר הצהיר כי המשיבה חדלה מגביית היתר החל מיום 21.7.17.

ביום 6.8.17 אישרתי בפסק דין את הודעת החדילה של המשיבה ובהתאם נדחתה בקשת האישור (להלן: "פסק הדין"). עוד קבעתי בפסק הדין כי הצדדים יגישו טיעוניהם לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.

לאחר שניתן פסק הדין ובעקבות בקשת המבקש, הגישה המשיבה ביום 10.8.17 הודעה בדבר נתוני גביית אגרת החנייה. על פי המשיבה, בתקופה שבין תחילת חודש אפריל 2015 ועד חודש מרץ 2017 (כולל) נגבתה אגרת חניה בסכום כולל של 2,577,000 ₪.

פסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו

תמצית טיעוני המבקש - מתבקש לפסוק גמול למבקש בסכום של 16,625 ₪ (4% מהיקף גביית היתר לעבר ולעתיד, 8% לעבר בלבד) ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 66,503 ₪ (16% מהיקף הגביה לעבר ולעתיד).

חוסר תום לבה של המשיבה - המבקש שלח למשיבה מכתבי התראה בטרם הגיש את בקשת האישור אך אלו לא נענו. לאחר שהוגשה בקשת האישור שלחה המשיבה מכתב למבקש ובו "המלצה" למבקש להסתלק מבקשת האישור בין היתר מכיוון שהוגשה בעבר בקשת אישור דומה (ת"צ 54429-03-15 טסלר נ' עיריית יהוד מונסון (להלן: "עניין טסלר")) שהמבקש שם הסתלק ממנה וכי עסקינן במעשה בית דין (להלן: "מכתב המשיבה"). המשיבה הבהירה עוד כי ככל שהמבקש לא ימשוך את התובענה, תעמוד המשיבה על פסיקת הוצאות נכבדות. המשיבה מודעת היטב לכך שהודעת הסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין ואף צוין במפורש בעניין טסלר כי בית המשפט מתיר את ההסתלקות נוכח העובדה שזו אינה מקימה מעשה בית דין. נוכח התנהלות חסרת תום לב זו יש לפסוק גמול ושכר טרחה על הצד הגבוה.

שיקולי תפוקה – התובענה הביאה תועלת כספית וחוקתית לציבור החונים ביהוד מונסון באופן של הפסקת הגביה שלא כדין. אלמלא התובענה הגבייה הייתה ממשיכה וזאת בהתחשב בהצהרת המשיבה לפני למעלה משנתיים במסגרת הליך קודם שהוגש כי היא פועלת להיטיב עם הנהגים. למרות זאת המשיכה גביית היתר מאז ועד להגשת הודעת החדילה. מתוך אגרת החניה בסכום של 2,577,000 ₪ גביית היתר היא 207,822 ₪. כך שהתובענה הביאה לחדילה מגביית היתר בסכום זה ולחסכון לעתיד בסכום זהה, היינו תועלת כוללת של 415,645 ₪.