ת"צ 29387-09-14 דבוסקין ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת. עניינה של התובענה, בתמצית, בטענת המבקשים כי המשיבות מפרות את חובתן על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1988 ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003, כשאינן מפעילות באופן יזום ורצוף מערכת עזר לשמיעה עם סליל-השראה ((Telecoil במתכונת הנדרשת בחוק. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע

1. ביום 11.9.2014 הגישו המבקשים, באמצעות באי כוחם, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן:"בקשת האישור") נגד שלוש המשיבות, מפעילות של שירותי תחבורה ציבורית: אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (המשיבה 1), דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (המשיבה 2), ונתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ (המשיבה 3, להלן: "נתיב"), אליה מתייחס פסק דין זה. עניינה של התובענה, כאמור, בטענות המבקשים כי המשיבות מפרות את חובתן על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003 (להלן: "תקנות הנגישות") להפעיל באופן יזום ורצוף מערכת עזר לשמיעה עם סליל-השראה ((Telecoil בכל אזור בתחנה מרכזית או מסוף נוסעים בו יש עמדת מודיעין, קופה או שירות, בעמדה אחת לפחות מכל סוג.

   בקשת האישור הוגשה לפי פרט 9(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"התוספת", בהתאמה), לפיו ניתן להגיש תובענה ייצוגית בקשר ל"תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה' 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות", וכן לפי פרט 1 לתוספת הקובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בקשר ל"תביעה כנגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

2. ביום 16.3.2015 הגישה נתיב את תגובתה לבקשת האישור ("תגובת נתיב"), במסגרתה דחתה את טענות המבקש, וטענה (בין היתר) כי התובענה מבוססת לכל היותר על תקלות נקודתיות; כי היא הוגשה ללא פניה מוקדמת וטרם המועד הקבוע בדין להשלמת הנגשת העמדות, אשר חל לטענתה ביום 31.12.14; כי התקנות חלות רק לגבי קווים עירוניים בעוד שמרבית עמדות נתיב משרתות קווים בינעירוניים; וכי חובת ההנגשה מכוחן חלה על מפעיל המתקן המרכזי (להבדיל ממפעיל התחבורה הציבורית) בעוד שנתיב אינה הבעלים או המפעיל של מתקן מרכזי כלשהוא. ביום 15.11.2016 הוגשה תשובה מטעם המבקשים לתגובת נתיב.

3. ביום 30.11.2015 התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור (ביחד עם שתי בקשות אישור נוספות בתיקים קשורים המעלים טענות דומות נגד גורמים אחרים בענף התחבורה (ת"צ 236-09-14 לפידות נ' רכבת ישראל; ת"צ 19869-01-15 דרזנר ואח' נ ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ ואח'). בסיום הדיון הופנו הצדדים לתיק זה (המבקשים ומשיבות 1-3) להליך גישור לפני השופטת (בדימוס) אורית אפעל-גבאי (להלן: "המגשרת"). ביום 18.7.2016 הודיעו המבקשים ונתיב (להלן: "הצדדים") כי החליטו לקבל את הצעת המגשרת ליישוב המחלוקות ביניהם, וביום 7.9.2016 הגישו לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה" או "ההסדר", בהתאמה).

4. ביום 13.9.2016 הוריתי לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע - 2010. דהיינו, על פרסומה להתייחסויות הציבור ועל העברתה לעיון היועץ המשפטי לממשלה, הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.

5. חברי הקבוצה לא הגישו התנגדויות או בקשות לצאת מהקבוצה, ואיש מהם לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 14.12.2016 בעניין אישור הסדר הפשרה (להלן: "דיון האישור"). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד לירן פאר (להלן: "ב"כ היועמ"ש") הגיש את עמדתו ביחס להסדר הפשרה ביום 28.11.2016 (להלן:"עמדת היועמ"ש"), ונטל חלק בדיון האישור. הוא הודיע כי אינו מתנגד להסדר הפשרה אך העיר לגביו מספר הערות, אשר חלקן יידונו להלן.

   ב. עיקרי הסדר הפשרה