ת"צ 28571-03-17

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת מירב חבקין מיום 19.03.17, במסגרתה דחתה הרשמת את בקשת המערערת לגביית עדותה המוקדמת.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את נימוקי הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, ואלו הם טעמיי.

הרקע העובדתי

1. המערערת הנה אזרחית מולדובה השוהה בארץ באשרת ויזת תייר ובעל רישיון עבודה בתחום הסיעוד עד ליום 19.12.17.

2. ביום 14.03.17 הגישה המערערת בקשה להכיר בה כתובעת ייצוגית בתביעה כנגד המשיבה שסכומה הוערך בסכום של 213,639,598 ₪. בד בבד הגישה בקשה לשמיעת עדות מוקדמת, ובה טענה כי היא מסיימת את עבודתה בישראל ביום 31.03.17 וכי היא עתידה לעזוב את הארץ בחזרה למולדתה ביום 03.04.17. כתמיכה צרפה צילום של ויזת אשרת התייר שלה וכן העתק מכרטיס הטיסה.

3. לפיכך טענה, כי במועד בו ייקבע מועד לדיון בבקשתה להיות תובעת ייצוגית, היא כבר לא תשהה בארץ ו"תתקשה להגיע במיוחד לדיון בבקשהל אישור" (סעיף 4 לבקשה לגביית עדות מוקדמת).

4. לחילופין, ביקשה המערערת בבקשה הנ"ל כי יינתן לה פטור מהתייצבות בבית הדין להיחקר על תצהירה, שכן ממילא, כך לדבריה, הבקשה לאישור נסמכת על מסמכים שנערכו ע"י המשיבה עצמה ולא סביר שזו תתכחש אליהם

5. עוד הוסיפה, כי אין כל מניעה בפני הנתבעת להיערך לחקירתה של התובעת בלוח זמנים קצר שכן הנושאים עליהם מצהירה התובעת הם מצומצמים וכאמור נוגעים למסמכי שהנתבעת עצמה הפיקה, כגון תלושי שכר.

6. בהחלטה מיום 19.03.17, היא ההחלטה מושא הערעור, דחתה כב' הרשמת את הבקשה בנימוקים הבאים: