ת"צ 2351-10-12 שור נ' אסם תעשיות מזון בע"מ ואח'

לפניי בקשה, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), לאשר תובענה ייצוגית.

1.המשיבות או איזו מהן משווקות את הגלידה 'JOYA', אשר נושאת את שם המותג ,גלידות Nestlé'. הגלידה מכונה על-גבי אריזתה ,,גלידת שמנת אמיתית'' (ראו נספחים א, ב, ד לבקשה). טענותיו של המבקש מתמקדות בשתיים: ראשית, הוא גורס כי בהוספת שם התואר ,,אמִתּית'' לכינוי המוצר ,,גלידת שמנת'' המשיבות מפרות את הוראותיו של תקן ישראלי – ת"י 327 חלק 1 – מוצרי גלידה, קרחונים ותערובות להכנתם: דרישות למוצר (להלן: תקן 327 או התקן). שנית, עיון ברשימת הרכיבים של הגלידה מלמד כי שמנת אינה נמנית עמם, אלא חמאה. משכך המבקש סבור כי המשיבות מפרות את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), כשהן יוצרות מצג שווא לפני הצרכנים ומטעות אותם לחשוב כי הגלידה איכותית יותר משהיא באמת משום שכביכול היא מכילה שמנת. לשיטתו, מצג זה מאפשר לגבות מחיר גבוה יחסית תמורת הגלידה, כך שהמשיבות או איזו מהן מתעשרות שלא כדין על חשבון הצרכנים.

המשיבות טוענות כי לפי התקן, הנתון הקובע אם מותר לכנות גלידה ,,גלידת שמנת'' הוא שיעור שומני החלב בה – שמונה אחוזים לכל הפחות, בלא שומן מהצומח – ואין נפקא מִנה אם היא מכילה שמנת ניגרת או חמאה. הואיל ולית מאן דפליג כי הגלידה נושא הבקשה מכילה שומן חלב בשיעור הנדרש ואינה מכילה שומן צמחי, ניתן לכנותה ,,גלידת שמנת''; אשר לשם התואר ,,אמתית'' – התקן, לגרסת המשיבות, אינו אוסר על השימוש בו ומכאן שהן אינן מפרות חובה חקוקה. המשיבות דוחות את טענת המבקש כי בכינוי המוצר כפי שהוא מכונה יש משום הטעיה, אך למען הזהירות מבקשות לקבל כי אכן שמנת היא אחד מחומרי הגלם של המוצר, שכן החמאה היא תוצר של השמנת וערבובה עם חלב יוצר שוב שמנת. הן מדגישות כי הצרכן מקבל מוצר מוגמר, כך שגם בכל הנוגע לטיב הגלידה אין בין החמאה ובין השמנת ולא כלום, ובלאו הכֵי הימצאותה של שמנת בגלידה אינה משפיעה על איכותה.

2.ארבעה תנאים מצטברים נדרש המבקש להוכיח בשביל שבית המשפט יהא רשאי לאשר את התובענה הייצוגית, על-פי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות:

(1)התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2)תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה

בענין זה;

(4)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

בית המשפט העליון עמד על כך שבתובענה ייצוגית, כצפוי, יש שאלות המשמשות מכנה משותף לחברים בקבוצה ויש המבחינות ביניהם (ראו ע"א 2718/09 ,,גדיש'' קרנות תגמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקה 35 לפסק-דינה של כבוד הנשיאה דורית ביניש [פורסם באר"ש, 28.05.2012]). כבר נפסק כי את הדרישה שתתקיימנה שאלות של עובדה או משפט המשותפות לקבוצה