ת"צ 21503-11-14כהן חללה נ' עיריית חולון

1. לפני בקשת המבקש וב"כ לגמול ושכ"ט, בהמשך להודעת חדילה מטעם המשיבה מתאריך 10.2.15 ולנוכח החלטת בימ"ש מתאריך 26.3.15, לפיה יגישו הצדדים טיעוניהם לעניין זה.

רקע

2. בתאריך 11.11.14 הגיש המבקש תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, ועניינה הליכי גביה מנהליים בהם נקטה המשיבה כנגד הורים לתלמידים בעיר חולון, לשם חיובם בתשלומים שעניינם תשלומי רשות הנוגעים ל"תכנית קרב למעורבות בחינוך" (להלן: "תכנית קרב") שהינה תכנית העשרה נוספת לתכנית הלימודים הפורמלית וההשתתפות בה אינה חובה אלא מוגדרת בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 כ"רכישת שירותים מרצון", או במילים אחרות תכנית רשות, וכך גם התשלום עליה. ביהמ"ש התבקש להצהיר, כי למשיבה אין סמכות לגבות תשלומים עבור תכנית קרב באמצעים מנהליים תוך שימוש בפקודת המיסים (גביה). כן התבקש ביהמ"ש להורות למשיבה לחדול מהגביה ולהצהיר כי ככל שגבתה תשלומים בדרך זו, היא עשתה כן שלא כדין ועליה להשיב את הסכומים אותם גבתה בגין תכנית זו בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תוך מינוי בעל תפקיד שיפקח על ביצוע הוראות ביהמ"ש.

3. בתאריך 10.2.15 המשיבה מסרה לביהמ"ש הודעת חדילה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"),ובה ציינה, כי חדלה מהליכי גביה מנהליים לגביית חובות בגין "תכנית קרב". עוד ציינה, כי מדובר באירוע חד פעמי של משלוח התראות לגביית החוב, שנשלחו ממערכת ממוחשבת בטעות שבתום לב. כן הדגישה, כי לא גבתה כל חוב מהתושבים בדרך זו, אלא שלחה התראות בלבד. המשיבה ציינה ביחס לתכנית קרב, כי ישנם תושבים בתחומי העיר חולון שנטלו חלק בתכנית קרב במהלך שנת הלימודים אך לא שילמו בגין השתתפות ילדיהם מטעמים כאלה ואחרים שאינם רלוונטיים לתובענה דנא, באופן שנוצרו להם חובות בגין תשלומים שונים (חובה ורשות), אך מאחר ומדובר בתשלום רשות, העירייה לא פעלה ולא התכוונה לפעול לגביית החובות בהליכי גביה מנהליים וכל שנשלח, נשלח כאמור תוך טעות.

4. בתאריך 26.3.15 במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה "לנוכח הודעת החדילה, כפי שמסרה הנתבעת, לא תבוצע כל גביה באמצעות פקודת המסים גביה לסכומי כסף כלשהם הנוגעים לתכנית קרב. אין בהודעת חדילה זו כדי לבטל חובות האזרחים חברי הקבוצה על פי תכנית קרב". כמו כן, הסכימו הצדדים להגיש טיעוניהם בכתב לעניין הגמול ושכה"ט ומכאן הבקשה.

טיעוני המבקש ובא כוחו

5. לטענת המבקש, המשיבה השתהתה במסירת הודעת החדילה ומסרה אותה ביום התשעים בדיוק והוסיפה עוד חודש ומחצה בהמתנה לביהמ"ש שיורה לה למסור הודעה ברבים כי הדרישות לתשלום נשלחו שלא כדין. לטעמו של המבקש, מדובר במקרה מובהק בו באים לכלל ביטוי כוחו וחשיבותו של הליך התובענה הייצוגית שכן הליך זה היה הגורם היחיד שהביא לאכיפת הדין על המשיבה וליישום עקרון שלטון החוק.

6. המבקש אף ציין, כי המשיבה לא גילתה מה היקף סכומי הכסף שגבתה כתוצאה ממשלוח דרישות התשלום ואף לא לכמה תושבים שלחה דרישות תשלום כאלה, למרות שפניה נעשתה אליה עוד ב- 12.11.14 על פי חוק חופש המידע והתייחסות מסרה המשיבה לבקשה זו רק ב- 10.2.15 בה עתרה להארכת מועד למסירת החומר ב- 30 ימים אך גם לאחר שחלפו 6 חודשים לא נמסרה אינפורמציה, אם כי טענה בעל פה שהדרישות נשלחו בטעות למאות אזרחים מבלי שפרטה כיצד מתרחשת טעות שכזו ומה האמצעים בהם נקטה למניעת התרחשות טעות חוזרת. הימנעות זאת חייבת לפעול לחובתה.

7. המבקש אף ציין, כי מדובר במקרה חמור של שימוש באמצעי גביה מנהליים שכן נעשה בו שימוש ביודעין והוא אף נמשך לאחר מתן הודעת החדילה, עת נציגי המשיבה אינם מוסרים לתושבים כי הדרישות לתשלום נשלחו בטעות והם המשיכו לגבות באופן אסור חרף הודעת החדילה. התנהלות זו מחייבת תשלום גבוה מצד המשיבה באופן שיביא לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו על ידי הרשות.

8. המבקש אף הפנה לשיקולי הפסיקה במתן שכ"ט וגמול, תוך התייחסות לשיקולי תשומה, שיקולי תפוקה והכוונה ציבורית, תוך התייחסות פרטנית לעובדה ולפיה התבקש ביהמ"ש למתן סעד הצהרתי והתועלת העתידית שצמחה לחברי הקבוצה. כמו כן הפנה לשיקולים ייחודיים לפסיקת הוצאות במקרים של הודעת חדילה, ולרבות עידוד ומתן תמריצים לפסיקת הוצאות ותגמול ראויים.