ת"צ 18302-12-12 שמיר נ' פזקר בע"מ

א. המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") כנגד המשיבה- חברת פזקר בע"מ (להלן: "פזקר"). בבקשה נטען כי פזקר גורמת לנזקים סביבתיים קשים בשל מפגעי ריח וזיהום אוויר בעפולה עילית, מורדות גבעת המורה וכפר נין. בגין נזקים אלו נתבקשו הסעדים הבאים: צווי עשה המורים לפזקר לנקוט בצעדים להפסקת מפגעי ריח וזיהום האוויר הנטענים, וכן סעדים כספיים לחברי הקבוצה.

ב. פזקר בתגובתה הכחישה את טענות המבקשים וטענה כי הבקשה אינה מבוססת מבחינה עובדתית. נטען כי לא הוכח שפזקר גורמת למפגעי הריח וזיהום האוויר הנטענים וכן לא הוכח לכאורה כי נגרם נזק כלשהו למי מחברי הקבוצה.

ג. לאחר שבאי כח הצדדים הגישו הסכם פשרה, הוריתי על פרסום הודעה לפי סעיפים 18(ג) ו- 25 לחוק תובענות ייצוגיות, בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה בשני עיתונים- "מעריב" ו"ישראל היום", ובעיתון נוסף בשפה הערבית. כן הוריתי לשלוח העתק מן הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולמשרד להגנת הסביבה.

הצדדים הגישו עותק מפרסום המודעות בדבר הבקשה לאישור הסדר הפשרה, העתקי אישורי מסירה ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולמשרד להגנת הסביבה.

ד. לאחר ביצוע הפרסומים בעיתונות, היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסכם הפשרה המוצע.

להלן יפורטו עיקר הטעמים להתנגדותו וכן תגובת המשיבה.

1. היועמ"ש סבור כי בקשת האישור אינה חסרת יסוד. הבקשה מבוססת הן מן הפן העובדתי והן מהפן המשפטי. בביקורות שערך המשרד להגנת הסביבה במפעל המשיבה, בתאריכים שונים וכן דיווחים נוספים, נמצא כי פליטת המזהמים במפעל חרגה מן המותר בתנאי רישיון העסק של המשיבה. בשנת 2011 נערך למפעל שימוע בעניין. גם מבלי להכריע בחוות דעת המומחים השונות שהוגשו, הרי שלאור תוצאות בדיקות המשרד להגנת הסביבה, ותלונות התושבים, קיים סיכוי ניכר כי בית המשפט יקבע כי מדובר "במפגע סביבתי", כהגדרתו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים, המאפשר הגשת תביעה ייצוגית.

    

   המשיבה בתגובתה לעמדת היועמ"ש טוענת כי, ספק רב אם הראיות לכאורה שצורפו לבקשת האישור, מספיקות לבסס קיומן של הדרישות המוקדמות להכרה בתובענה כייצוגית. לבקשה צורפו רק תלונותיה של המבקשת 1. תלונות אלה נשלחו זמן קצר לפני הגשת בקשת האישור ומשקלן מוגבל. מספרן הקטן של התלונות, העובדה שמעולם לא נמצא מפגע ריח שמקורו במפעל על פי נוהלי המשרד להגנת הסביבה, והיעדרה של חוות דעת מומחה להוכחת הקשר בין פליטת החומרים הנטענת לבין מפגע ריח כלשהן, מטילה צל כבד על סיכויי ההליך.

    

   עוד טענה המשיבה כי טענת היועמ"ש בדבר חריגות לכאורה בפליטות אוויר ממפעל המשיבה בשנת 2011, אינה מעלה ואינה מורידה. גם אם אירעו חריגות כאלה וגם אם יש בהם לכאורה משום "מפגע סביבתי" כהגדרתו בחוק, אין בהם כדי לבסס עילת תביעה בנזיקין. דיגומים שנערכו בארובות מתקן במפעל בשנת 2011 אינם מלמדים על כך שמחוץ למפעל, ובטווח אזור מגוריהם של המבקשים, הורגשה החריגה.