כץ ואח' נ' עיריית תל-אביב

בקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו- 2006 נגד עיריית תל אביב- יפו (להלן "המשיבה"). המבקשים עותרים להשבת סכומים אשר נגבו לטענתם שלא כדין מחברי הקבוצה אשר הוגדרה כדלקמן:

"כל מי ששילם ארנונה בגין נכס המשמש למגורים אשר שטחו מחושב ככולל שטח חצר לא מקורה בתקופה שתחילתה שנתיים קודם למועד הגשת בקשה זו וסיומה ביום אישורה של בקשה זו (להלן "תקופת התובענה"). לחלופין, לקבוע כי הקבוצה תכלול את כל מי ששילם למשיבה ארנונה בגין נכס המשמש למגורים אשר שטחו מחושב ככולל שטח חצר לא מקורה בתקופת התובענה, ובלבד ששטח החצר הלא מקורה בנכס בגינו הוטל החיוב בארנונה לא נכלל בשטח הנכס לצורך חיוב בארנונה עובר ליום 10.6.2007."

העילות המצוינות בבקשת האישור הינן:

עשיית עושר ולא במשפט בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979; גביית כספים מהמבקשים וחברי הקבוצה בחוסר תום לב ו/או בחוסר סבירות ו/או בניגוד לכללי המשפט המנהלי; הפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות;

הסעדים הנדרשים בתובענה זו הינם סעד כספי של השבה לחברי הקבוצה בסך כולל של 10,000,000 ש"ח וכן סעד הצהרתי הקובע, כי גביית הארנונה בגין שטח חצר לא מקורה הייתה שלא כדין.

רקע 

1. המבקשים מחזיקים בנכס הנמצא ברח' ארם משה 12 בעיר תל אביב- יפו, אשר בנייתו הושלמה במהלך שנת 1991. החל מתחילת מגוריהם בנכס ביום 1.9.91 חויבו המבקשים בארנונה על פי מדידה שנערכה בשנת 1991 וקבעה כי שטח הנכס לצורך חיובו בארנונה יעמוד על 138 מ"ר. מדידה זו לא כללה את השטח נשוא המחלוקת (להלן "השטח הנוסף") המהווה לטענת המבקשים, חצר לא מקורה.

    

2. המבקשים כאמור חויבו בארנונה לפי שטח של 138 מ"ר מיום 1/9/91 ועד לתחילת שנת 2014. ביום 10.10.2013 פנתה באת כוחם של המבקשים למשיבה בבקשה לקבל אישור עירייה לצורך רישום בית משותף בלשכת רישום מקרקעין. בעקבות כך נערכה ביום 21.11.13, מדידה נוספת של הנכס, וביום 16.12.2013 נערך ביקור בנכס ע"י נציג המשיבה. לאחר ביקורים אלו הוגדל השטח לחיוב בארנונה בשטח נוסף, בן 93.67 מ"ר אשר סווג כ"מרפסת גן", זאת החל מיום 1.1.2014. המבקשים הגישו השגה למנהל הארנונה של המשיבה וקבלו על חיובם בגין השטח הנוסף אשר לטענתם אינו מהווה "מרפסת גן" אלא חצר שרוצפה. מנהל הארנונה דחה ביום 7.5.2014 את ההשגה תוך קביעה כי מדובר במרפסת גן ולא בחצר ועל כן ברת חיוב בארנונה כללית. מכאן הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שבפניי בטענה כי החיוב בגין שטח הנוסף הינו בניגוד לדיני ההקפאה.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

3. לטענת המבקשים, שטח חצר לא מקורה הוחרג מפורשות בצווי הארנונה של העירייה אשר קדם לשנת 1991. בשנת 1992 נעשה שינוי בצו הארנונה כך שכלל גם שטח חצר לא מקורה שאינו משמש לחניה, ובשנת 1994 נעשה שינוי נוסף בצו הארנונה של המשיבה כך שכלל לראשונה "מרפסת גן" כשטח בר חיוב בארנונה אשר הוגדר כשטח מקורה או שטח בעל מעקה או קיר בשלושה צדדים של היקפו.