ת"צ 16353-06-15

1.בפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקותו של מר יאסר עואד (להלן: "המבקש"), מהתובענה הייצוגית לרבות מבקשת אישור התובענה כייצוגית שהגיש כנגד בנק ערבי ישראלי- סניף טמרה (להלן: "המשיב"), בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"). כן ביקש המבקש להורות על דחיית תביעתו האישית כנגד המשיב ללא צו להוצאות.

2.ביום 08/06/15 הגיש המבקש תובענה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד המשיב. ביסודה של בקשת האישור עמדה טענתו של המבקש, כי בסניף המשיב לא הוצבו ולא הותקנו סידורים תברואתיים (בית שימוש, אסלות, כיורי רחיצה) לאנשים עם מוגבלות וזאת בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") ובניגוד להוראות חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

המבקש ביסס את בקשתו לאישור התובענה כייצוגית על הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 ועל הפרת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

הקבוצה אותה ביקש המבקש לייצג הוגדרה ככלל הלקוחות אשר ביקרו בסניפי המשיב במשך שבע השנים האחרונות, והמשיב לא יישם לגביהם סידורים תברואתיים מינימליים בבניין, (בית שימוש, אסלות, משתנות, כיורי רחצה.

הסעד העיקרי לו עתר המבקש במסגרת בקשת האישור והתובענה הייצוגית היה להשיב למבקש וליתר חברי הקבוצה את מלוא הסכומים בגין רכישת מוצרים שונים שרכשו עקב אי יישום חוק התכנון והבניה לרבות בשל אי התקנת בית שימוש ציבורי. המבקש העמיד את תביעתו האישית על סך של 200 ₪ ואת התובענה הייצוגית על סך של 3,000,000 ₪.

3.ביום 29/09/15 ועוד בטרם הגיש המשיב תגובתו לבקשת האישור, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מהתובענה ובקשה למחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אשר נתמכה בתצהיר המבקש ובתצהיר בא כוחו, היא הבקשה שבפניי.

במסגרת בקשת ההסתלקות ציינו הצדדים, כי לאחר הגשת בקשת האישור והתובענה הייצוגית, שוחחו באי כוח הצדדים, ובמסגרת השיחות ביניהם, עמדת המשיב הייתה, כי בסניף טמרה קיימים בתי שימוש, לרווחת ציבור הלקוחות, אלא שעל גבי הדלת המובילה אליהם צוינו המילים "הכניסה לעובדים בלבד", וזאת מאחר שדלת זו הובילה גם למחסן הבנק ולחדר התקשורת שלו. נוכח האמור, סוכם בין הצדדים, כי שילוט זה יורד מן הדלת תוך כדי הכוונת קהל הלקוחות לשירותים המצויים בסניף כך שלא תמנע ולו לכאורה הגישה לשירותים המצויים בסניף.

לאור הסכמת המשיב להורדת השילוט, הגיע המבקש לכלל מסקנה, שאין עוד כל טעם בהמשך ניהול בקשת האישור והתובענה הייצוגית, ולכן הוסכם על הגשת בקשת ההסתלקות דנן.

נטען, כי נוכח העבודה שהושקעה בהכנת בקשת האישור, על מנת לחסוך את העלויות הצפויות מהמשך ניהול ההליך ובשים לב לעובדה שאין עוד כל מניעה נחזית לשימוש בשירותים בסניף של המשיב, ולכך שהבקשה הניבה תועלת ראויה, הסכים המשיב לשלם גמול למבקש בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 10,000 ₪.