ת"צ 15673-01-15,ת"צ 8263-05-14

האם תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 (להלן: "תקנות האגרות") מסמיכות וועדה מקומית לגבות אגרות בגין שטחי בנייה טעונת היתר שאינם באים במניין שטחי הבנייה המותרים בהתאם לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים)

תשנ"ב – 1992 (להלן: "תקנות אחוזי בנייה"). שאלת משפט זו מצויה בלב שתי הבקשות לאישור תובענה מנהלית ייצוגית שמשמשות נושא לדיון מאוחד בהליך זה.

המבקשים ביקשו היתרי בנייה מן הוועדות המשיבות וחויבו באגרת בנייה שבהן חושבו שטחים (כגון מרפסות שאינן מקורות) שאינם כלולים ב"שטח המותר לגבייה".

אבחן, בראשונה, את סוגיית קיומה של עילת תביעה. אם יתברר שאין לתביעה בסיס, יתייתר הצורך לדון בהתגבשות יתר רכיביה של תובענה ייצוגית.

טענת המבקשים

"בעד מתן היתר [בניה] ישולמו האגרות שנקבעו בתוספת השלישית" [תקנה 19 של תקנות האגרות].

התוספת השלישית של תקנות האגרות מורה:

שטחו של בניין או תוספת לבניין הוא השטח הכולל שהותר לבנייה המחושב לפי תקנות אחוזי בניה והכולל שטחים למטרות עיקריות ושטחי שירות. לעניין זה "השטח הכולל שהותר לבנייה" – שטח הבניה הכולל המצוין במפרט שנערך לפי טופס 1 לתוספת הראשונה, אושר בידי הוועדה המקומית וצורף להיתר [תקנה 1.00.2 של תקנות האגרות (ההדגשה של המבקשים)].

התוספת השלישית של תקנות האגרות מורה ששטחו של השטח שהותר לבנייה יחושב בהתאם לתקנות אחוזי בנייה.

תקנות אחוזי בנייה קובעות ש "השטח הכולל המותר לבנייה, בבניין פלוני, הוא הסכום במטרים רבועים של השטחים המקורים בכל קומותיו..." {תקנה 4 של תקנות אחוזי בנייה].